
יותר מהאפשרות שלוחם או מפקד, אשר יוצא להלחם בשליחות המדינה, יידרש לייצג את עצמו בפני גוף כזה או אחר, מצמרר אותי לחשוב שהסוגייה תעסיק את אותו לוחם בעת ביצוע המשימה.
במלחמה יש נפגעים, לרבות חפים מפשע. החייל לא בחר לצאת ולהילחם ולכן למדינה ששלחה אותו יש כלפיו אחריות. ברמה הרעיונית (אנא התמקדו בעניין ואל תתפסו להשוואה הפשטנית והלא מידתית בין חיי אדם לעוף בקארי), זה כמו שכאשר מלצר מפיל צלחת אל לה למסעדה שמעסיקה אותו לנקות את עלות המנה משכרו. אין בדברי משום לפתור אותנו הלוחמים והמפקדים מחינוך לערכים בלחימה ובכלל זה טוהר הנשק ובהקפדה עליהם, קטנה (לא אי אפשר לראות משחק בסלון של ערבים כי המבצע יצא בדיוק בזמן המונדיאל) כגדולה (פגיעה בחפים מפשע) בשדה הקרב. יחד עם זאת, למי שהדברים לא מספיק ברורים לו אומר שכמפקדים עלינו להיות מכוונים בידי שני דברים בלבד: עמידה במשימה והחזרת הלוחמים הביתה בשלום. המשימה חשובה יותר מחיינו שלנו וחיי חיילינו חשובים יותר מחייהם של חפים מפשע. צעדים משמעתיים כנגד לוחמים ומפקדים צריכים להינקט אך ורק בתוך הצבא ורק במקרה של חריגה ברורה מנורמות וערכים (דוגמת ביזה) או במקרה של רשלנות (בשונה מטעות בשיקול דעת).
http://www.hosem.org.il/n4/Testimony-of-a-British-Colonel-for-Israel-and-the-IDF
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה