כבר לא מובן מאליו

לפני מספר שבועות קיבלתי הודעה ממשרד הרישוי שעלי לחדש את רישיון הנהיגה שלי. להפתעתי הסכום לתשלום שהופיע על השובר היה 10 ש"ח. כשביקשתי לברר מה פשר הדבר, התברר לי שהסכום כה סמלי כי הנני עונה להגדרה "משרת מילואים פעיל". באותו רגע ההרגשה הייתה ממש טובה ואפילו השווצתי בעניין בארוחת יום שישי.
זה ממש לא בגלל הכסף, כי אני ממש לא (!) מרגיש "פראייר" והרי הייתי ממשיך להגיע למילואים גם אם הייתי נדרש לשלם את מאות השקלים שהתרגלתי לשלם בעבור חידוש הרישיון, אבל היה נחמד לגלות שהמדינה שלנו מתחילה שלא לקחת כמובן מאליו את זה שאני ושאר משרתי המילואים עוזבים את הכל ומתייצבים תמיד, לעיתים משלמים מחיר בעבודה ונדרשים לעשות מועדי ב' ואף לחזור על קורסים באוניברסיטה וחותמים על כל מסמכי ההתנדבות אפילו בלי לקרוא מה כתוב בהם. פריצת הדרך המשמעותית בעיני של חוק המילואים היא בההכרה של החברה בכך שרק 45% מהנקראים לשירות צבאי נקלטים למערך המילואים ורק 10% נושאים בפועל בנטל. החוק מאפשר לראשונה להפלות אותנו לטובה. פחות משמעותי אם זה יבוא לידי ביטוי בהנחה על חידוש רישיון הנהיגה, בעדיפות בקבלה למעונות הסטודנטים, בנקודת זיכוי במס או בזוג כרטיסים לסרט.