רקע
מזה מספר שנים תופסת ה"משימה" לחצות את הארץ ברגל מקום נכבד במחברת החלומות שלי (כן יש כזו).
ערב לפני
זהו, מחר מתחילים!
אחרי הרבה מחשבות וניסיונות למצוא את הזמן המתאים ביותר להשלים, או לפחות להתחיל, את שביל ישראל החלטתי פשוט להתחיל ומה שיהיה - יהיה. בכל פעם שיהיה זמן, בסופ"שים ובחגים אני וצ'אק נשלים כמה קטעים שנספיק ומי שירצה יצטרף. היותינו תלויים רק בעצמינו (למען הגילוי הנאות אומר שלצ'אק אין ממש זכות וטו) יהפוך את המשימה להרבה יותר פשוטה לביצוע. היה נחמד אם גם טול הייתה לגמרי בעניין, כי היא היחידה שלא נמאס לי לדחוף בעלייה, אבל מילא, אני מניח שהיא תהיה איתנו במרבית הקטעים, לפחות באלה אשר בירידה. זהו, אחרי הרבה שעות מול האינטרנט מחר מתחילים!
טיול 0 - 8-9/5/2009
קצת מבאס (עם כל הכבוד ל-"מדן ועד אילת"), שהשביל לא מתחיל בנקודה הצפונית ביותר בארץ - במטולה או בחרמון. לכן, החלטנו (אני החלטנו כמובן) להוסיף טיול נוסף - מהחרמון לתל דן, מאין השלמה לא רשמית לשביל.
היות והשביל בנוי מ-44 טיולים, מ-1 עד 44, קראתי לטיול הזה "טיול אפס".
למרות שהיא לא כל-כך "במצב רוח לטיולים", טול החליטה להצטרף ואיתה גם גבי ופדריקו שבאו לבדוק על מה המהומה או סתם חיפשו תירוץ לעצור בבית הפנקייק. היות ויש לנו נסיעה ארוכה צפונה, חילקנו את הטיול לשניים - מהחרמון לנווה אטיב ומנווה אטיב לתל דן. למרות השעה המוקדמת שנקבעה, נפגשנו (כאמור בבית הפנקייק) פחות או יותר בזמן. אחרי זלילה שהעלתה את המוראל, המשכנו צפונה. החנינו את הרכב של פדריקו בנווה אטיב והמשכנו לחרמון. לקח קצת זמן למצוא את נקודת התחלת המסלול - מסתבר שזה בחניון התחתון ולא ממש ליד אתר הסקי. ירדנו למטה עד לברכת מן, שבשלב זה של השנה כבר די יבשה. כמה תמונות על רקע הפסגה המושלגת מצפון בזמן שצ'אק מתלהב מהפרות והסוסים שמסביב. מזג האויר מדהים, בהיר וקריר ממש כמו באירופה. ממשיכים לכיוון הר כחל אותו הקפנו, כשברקע נוף יפהפה. שני האלרגים למשפחת פדר לא מפסיקים להתעטש ולקנח ומקטרים על הפריחה. התחיל להיות קצת יותר חמים והגיעה גם עלייה קטנה לכיוון האוכף. פדריקו הצהיר שאינו בכושר וטול מגלה סימנים של שבירה ראשונה - מזל שנתקלנו בקבוצה של הורים וילדים שבדיוק סיימו את הטיפוס. ניחמתי בקפה אסלי תוצרת העיר העתיקה. בירידה החברה קצת פחות קיטרו ודומה שהם אפילו נהנים. אחרת, איך ניתן להסביר את הסכמתם להוסיף 800 מ' כדי לעלות לראות את הר סנאים. מרחוק כבר רואים את נווה אטיב. אחרי כמה מאות מטרים ברכת חפיר היפהפיה (!) ועצי הזית המרשימים שלידה. עצירה קטנה למנוחה, מזג האויר משחק בין חם לקר. לא הרבה אחרי שממשיכים מגיעים לנווה אטיב. קפיצה קטנה מעל השער הנעול ואנחנו באוטו של פדריקו. הבנות מחכות עם צ'אק ואנחנו נוסעים לחרמון לאסוף את הנס-מוביל. כמעט תקרית ביטחונית כי שער האתר כבר סגור אבל המילואימניקים משתכנעים להעלים עין תמורת השארת תעודת קצין. אנחנו ממהרים כדי שלא יתחרטו וחוזרים לאסוף את הבנות, לא לפני שקנינו פיתות דרוזיות טריות בדרך. ממשיכים לנבי חזורי, שם נעשה את הלילה. הבנות מקימות את המאהל, אני ופדריקו אוספים עצים בכל האיזור. אחרי שמסיימים להתארגן ולבשל אנחנו בולעים ארוחת ערב הכוללת פוייקה שכבר יצאו לי טובים ממנו וקצת סלט מעשה ידיהן של טול וגבי. עייפים אך מרוצים הולכים לישון. צ'אק שפוך ופדריקו מתניע את הנגריה. בלילה קצת הפרעות של מקומיים שבאו להשתכר ולבלות אך בסך הכל עבר בסדר. בבוקר השכם אני מעיר את היהודים היקרים לעבודת הבורא. התארגנות ארוכה וארוחת בוקר, קיבוצניקית זקנה ומתלהבת מציקה לנו ואנחנו חוזרים לנקודת הסיום של אתמול, לא לפני שמקפיצים את הרכב של פדריקו לבניאס. המסלול של היום, נחל גובתה, מתחיל עם בולדרים מרשימים אבל פחות יפה מאתמול. הפריחה עדיין מעיקה על פדריקו וההליכה איטית ולא קלה. פתאום מופיעה קלעת נמרוד ומשפרת מאוד את החוויה. אחרי המפגש עם נחל חזורי המצב משתפר בהרבה. המסלול יפה יותר, פחות פרחים, קצת מים וגם עצרנו לקפה וצהריים. פדריקו וגבי מושכים קדימה, לטול כואבת הבטן. מגיעים לשמורת הבניאס, השלישייה נוסעת להביא את האוטו, אני וצ'אק ממשיכים עוד 4 ק"מ עד לתל דן, ממנו נתחיל בפעם הבאה. הלכנו מהר מאוד וברצף, הרגליים מסמנות לי לראשונה שהפרוייקט לא הולך להיות כל-כך פשוט.
טיול 1 - 15.5.2009
ברגע האחרון אייל החליט להצטרף. אתמול ב-21:30 בעודנו חוזרים מביקור בהדסה אצל אורי וליהי שלא מכבר נולד בנם הבכור, עוד הזכרתי לו מה כדאי לקחת. טול נסעה עם חברות אבל צ'אק נשאר נאמן. על הבוקר יצאנו צפונה כדי להמשיך מאותה נקודה בה עצרנו רק לפני שבוע. בדרך אספנו את אייל. למרות שהיינו די רעבים ויתרנו הפעם על הפנקייק. די מהר הגענו למצודת ישע, בה אנחנו עתידים לסיים מחר בערב, לא לפני שהחבאנו מים בתל-חי ובלענו סנדביץ חביתה בקרית שמונה. עד מהרה התגלה אייל כעוצר טרמפים מקצועי. צדיקה אחת הקפיצה את שלושתנו לצומת כוח ומשם אוטובוס לקריית שמונה. עוד טרמפ קטן של צדיק מקיבוץ אלרום ואחרי הליכה קצרה אנחנו בבית אוסישקין, מוכנים להתחיל רשמית את השביל. החלטנו לוותר על הביקור במוזיאון ולהתחיל ללכת. מזג אויר טוב מאוד ונוף יפה עם הרבה מים יחסית. עדר פרות חוסם את דרכנו אבל צ'אק מסרב להכנע ואנחנו ממשיכים. בדרך הרבה "שביליסטים" שהתחילו באילת ואוטוטו מסיימים את מסעם. החצבאני (נחל שניר) פשוט מדהים ואני עדיין לא מבין איך לא הייתי כאן עד היום. ללא ספק צריך להביא לכאן את כל המשפחה. אחרי עלייה קצרה לקיבוץ מעיין ברוך, שדה מרהיב של בלות חציר ואנחנו מנצלים את הצל של אחת מהן למנוחה קצרה. קצת אחרי שממשיכים מצטרפות אלינו טל ואורטל, חיילות משוחררות שהכירו בפייסבוק וגם התחילו את השביל. אחרי הליכה קצרה עולים לתל-חי. מצטלמים על רקע הארי השואג וקוראים שוב את סיפור טרומפלדור. בית הקברות של כפר גלעדי מאוד "יפה" ומטופח, לשמחתנו יש שירותים עם מים זורמים ואנחנו עומדים בתחתונים ומתקלחים מכף רגל ועד ראש. בגדים נקיים ואנחנו מוכנים להכין ארוחת ערב. שילוב המצרכים עם הבנות הוליד תבשיל לא רע בכלל ואנחנו הולכים לישון על בטן מלאה. אייל עדיין חרד איך יירדם בלי אוהל תחת כיפת השמיים. בבוקר הסתבר שהוא לא דאג לשווא ואכן לא ישן יותר מידי. אני דווקא הייתי בסדר מלבד כמה משחקי חם קר עם שק השינה ומספר הקפצות של צ'אק. כך או כך אנחנו מוכנים להתחיל יום טיול נוסף.
טיול 2 - 16.5.2009
נתתי לאייל לישון עוד קצת בעודי משלים את התארגנות הבוקר. הדייסה כבר על האש והתיק כמעט ארוז. החברה מתעוררים לעיתם. אייל משתכנע לנסות ואוכל דייסה - השם ירחם! אורטל מבשרת שטל נפצעה בברך ולא יכולה להמשיך. אחרי שעשתה את המסלול בפעם השנייה וגם בפעם הקודמת השותף ביאס אותה, היא מבקשת בנימוס להצטרף. אנחנו כמובן מסכימים - אחרי הכל יש לה קולורבי, תפו"א ותירס בתיק. סתאאאאם. מתחילים בירידה נחמדה דרך גן הפסלים ואחריה כמו שאומר הבחור מהספר - "עלייה מתונה". עאלק, מזל שטול לא פה בעלייה המ ת ו נ ה. ממשיכים דרומה דרך יערות הקק"ל עד עין רועים, פינת חמד יפה שדורשת כמובן עצירה. אין לי ממש פרטנרים לקפה אז אני מתפשר על תה ירוק. עוד לפני שהורדנו את התיקים צ'אק כבר שוחה עם הראשנים בבריכה. אחרי מנוחה קצרה ממשיכים. מתחיל להיות חם והדרעק מהספר שכח פרט קטן בעודו מתאר את חמשת הקילומטרים עד פיצול השבילים - הכל בעלייה שלא נגמרת (לרוכבי האפניים שביניכם - מיני "נס הרים"). כל כמה דקות אנחנו עושים עצירה קצרה בצל, מקווים שיספיקו לנו המים ומתלבטים אם לעצור לצהריים. ממשיכים... כואב לי קצת הראש... צמד מטיילים מסב את תשומת ליבנו למיכל מי שתייה שצדיקים, כנראה מהחווה הסמוכה, הציבו כאן בדיוק בשבילנו. עוצרים להתרעננות וממלאים מים - שיחקו אותה החברה האלה. נשארו בערך עוד חמישה ק"מ. ברקע עמק החולה, מהמרים שהאנטנה משמאל זו המצודה שלנו. ממשיכים ללכת ועד מהירה מגיעים לכביש, אחרי כמה עשרות מטרים יורדים לנחל קדש. איזה יופי פה!!! חבל על הזמן - סיום מושלם לטיול. צ'אק מוכיח שוב שהוא עונה להגדרה "מיטיבי לכת". עוצרים לארוחת צהריים מאוחרת, סלט טונה ברוטב (לא רע בכלל - ידעתי שהיה כדאי לצרף את אורטל) ואחרי עלייה קצרה נוספת בערוץ מגיעים לחנייה. יום ארוך הסתיים, איזה כיף להוריד נעליים. סיימנו עוד קטע מהשביל, נוסעים הבייתה. כפי שהבטחתי לאייל אסיים בתמונה הנהדרת של מחלף קיסריה ובה ספינה יפה על רקע שקיעה מדהימה! מי בכלל שם לב לפקקים.
טיול 3 - 19.6.2009
למרות שהרגיש קצת לא טוב במשך השבוע, ממשיך אייל להתחרות בצ'אק על תואר הנוסע המתמיד. אחרי לילה כמעט ללא שינה אנחנו יוצאים לפני שהשמש זורחת כדי להמשיך מהנקודה בה סיימנו את הטיול הקודם.
אני מוריד את אייל וצ'אק במצודת ישע ונוסע להטמין מים ולהקפיץ את הנס-מוביל לנק' הסיום של מחר. למרות שהמסלול מסתיים במירון, אני מחליט להשאיר את הרכב בסאסא, גם כדי שיהיה יותר בטוח וגם שתהיה לנו גמישות נוכח מסלול ההליכה הארוך. לקח קצת זמן להגיע חזרה בטרמפים, אבל אחרי שייבשתי קצת את החברה ב-9:30 אנחנו מתחילים ללכת דרומה, לא לפני ביקור קצר במצודה. כמה דקות ואנחנו בנבי יושע, מבנה מרשים שחבל שלא נשמר קצת יותר. מתחיל להיות חם, עדיין מנסה להתרגל למקלות ההליכה. קצת מבאס שרוב הצמחייה העונתית כבר יבשה ויש הרבה קוצים אבל הנוף מדהים. ממשיכים לטפס לכיוון קרן נפתלי - אכן כך נראית נקודת טריג. הפסקה קצרה ומתחילים לרדת לכיוון נחל דישון. עכשיו כבר ממש חם ואנחנו חייבים לעצור לעתים דחופות יותר. בצהריים הגענו לנ.ג 364, כבר ממש ממש חם וחוסר שעות השינה מאתמול מתחיל לתת את אותותיו. ולכן, אחרי ארוחת צהריים אנחנו מתפנקים בשנ"צ מתחת לאלה אטלנטית מפנקת. אחרי השכמה וכמובן קפה מצפה לנו ירידה רצינית לתוך אפיק הנחל. אנחנו לא בטוחים היכן בדיוק עובר השביל ומחליטים לרדת דוך - יאללה אקסטרים (שיפוע מטורף בשילוב דרדרת). על ההתחלה אני נותן הפכה שבהמשך תהפוך לבלוטה בשוק וביד. הירידה לא פשוטה ולוקחת לא מעט זמן. אחרי כמעט שעה אנחנו מגיעים לנחל. הנחל רחב ומצוקי ומלא בחורש טבעי, באביב הפריחה פה בטח מדהימה. ממשיכים בהליכה קצרה עד גשר עלמה, שלמרגלותיו הטמנתי את המים למחר. השעה עדיין מוקדמת ואחרי "מלא מחדש" אנחנו מחליטים להמשיך ללכת כדי לקצר את המסלול של מחר. הנוף מאוד יפה ומזג האויר מעולה, השמש מתחילה לרדת. ברקע עופות דורסים ושפני סלע. כשכמעט חושך אנחנו מחליטים שמספיק להיום. האוהל החדש כבר עומד ואחרי מקלחת שדה מפנקת וארוחת ערב שחיתות אנחנו מתרסקים לשינה עמוקה, לא לפני התפעלות מהכוכבים שמפארים את השמיים בהמוניהם.
טיול 4 - 20.6.2009
השכמה מוקדמת לפני שהשמש זורחת. אני מכין קפה ונותן לאייל להתפנק עוד חצי שעה. התארגנות קצרה ואנחנו ממשיכים בנחל דישון. האוויר קריר ונעים, בדרך עוברים כמה פרות עייפות. את ארוחת הבוקר השארנו לצומת אביבים, איזה מזל שגנבנו אתמול עוד כמה קילומטרים. ממשיכים לתוך שמורת נחל דישון, השטח מיוער ומוצל ובדרך עוברים לצד שרשרת המעיינות הנובעים לאורך הנחל. המים המטונפים לא מונעים מצ'אק לבצע את הטבילה המסורתית. עוד כמה מטרים ואנחנו בחורשה יפהפיה של עצי אלה. אחרי הליכה לא ארוכה בתוך יער מהסרטים אנחנו יוצאים חזרה אל השמש הקופחת. עוד כמה קילומטרים ואנחנו בכביש 89 לא רחוק מצומת חירם. אמנם עדיין לא צהריים כי הלכנו בקצב טוב אבל אנחנו מחליטים ברוב קולות להשאיר את הטיפוס למירון לפעם הבאה ולהקדים את הנסיעה הביתה - אין פקקים ועוד כמה שעות של סוף שבוע רגוע בבית.
מים לים וטיולים 5-6 - 31.3-3.4.2010
הפעם החלטתי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת ולנצל את חוה"מ פסח גם לטיול מהים התיכון לכינרת עם הכל על הגב (עוד שורה במחברת שלי) וגם לשני קטעים נוספים בשביל, שבמקרה או שלא במקרה עוברים בדיוק באותו מסלול.
אחרי התלבטויות רבות, טול מחליטה להצטרף ואייל מצליח לשכנע גם את שירי לתת לנו צ'אנס. ביום ד' בערב המאוחר אנחנו מתנחלים בחוף אכזיב, בו נתחיל מחר בבוקר, לא לפני שהשארנו את הרכב של שירי בכינרת וארוחת ערב בתנאי פסח בקניון בנהריה. הלילה עבר בסך הכל בסדר והשכם בבוקר אחרי שכולם מסיימים לתאם את התיקים הכבדים אנחנו יוצאים מהאנדרטה. התיקים ללא ספק כבדים מידי - טול סוחבת 18 ק"ג ושירי בסביבות 15, על התיק שלי אני בכלל לא מדבר (אחרי ששקלתי אותו אתמול אני מבין כמה התיק שלי במלחמה היה כבד), בסוג כזה של טיול הייתי צריך לעשות לחברה "מסדר" קצת יותר מחמיר ולהעיף את כל מה שלא הכרחי (לומדים מטעויות). באופן לא מפתיע אנחנו לא היחידים שחשבו שזה תזמון טוב לעשות את המסלול הזה... ההליכה בנחל כזיב די נחמדה, בדרך עוברים בגשר הי"ד וליד כמה מטעי בננות ששווים תמונה. עושים עצירה לארוחת בוקר ואחרי שעה בערך מגיעים לצומת מנות. הליכה קצרה על הכביש ושוב חזרה לנחל כזיב המפואר. מתחיל להיות חם
וזו הזדמנות מצויינת לעצירת קפה כשברקע קול זרימת המים. ממשיכים ללכת עד אשר ברקע נגלה מבצר המונפורט במלוא הדרו. המשקל הרב שעל גבינו, משך הטיול שעוד לפנינו והעובדה שהיינו כאן לפני מספר חודשים פוסלים את האפשרות לטפס למעלה. ההליכה בקטע זה של הנחל יפה מאוד! יש לא מעט מים והרבה צמחייה ואנחנו מנצלים את אחת הבריכות לארוחת צהריים. לקראת ערב אנחנו מגיעים לעין טמיר (כל-כך יפה) והחברה כבר די עייפים, הגיע הזמן להחליט איפה עושים את הלילה. ברור לי שכבר לא נצליח להגיע היום עד אבירים אבל גם העלייה לחניון זיתים לא ממש מזמינה. אנחנו מחליטים להתרחק כמה מאות מטרים מהנחל ולנסות למצוא מקום על גבול השמורה. עוד לפני שהספקנו להתמקם הגיע פקח והעיף אותנו לכל הרוחות, או יותר נכון ל-25 דק' של טיפוס מסולע בחושך לחניון. אנחנו מקימים את האהלים ומתקתקים ארוחת ערב, קצת קיטורים של אחרי יום עמוס והולכים לישון. בבוקר אני מעיר את כולם לקולות אוי אוי אוי, החלטנו שקודם נרד חזרה לנחל ורק אחר-כך נאכל. עד שאייל ושירי מגיעים אני וטול כמעט מסיימים לאכול ארוחת בוקר, "מזל" ששירי כמעט לא אוכלת כלום והם מדביקים את הפער במהירה. אנחנו ממשיכים, מזג האויר מצויין וגם הקטע הזה של הנחל, עד לעין זיו, מאוד מאוד יפה. הגיע הזמן לדילמה ערכית - מצד אחד אסור ללכת בקטע המזרחי של הנחל, המהווה מסדרון אקולוגי לחיות הבר, מצד שני אנחנו בפיגור גדול אשר מסכן את המשך הטיול. מה גם, שאם אומר לחברה שעלינו לעלות עכשיו שלושה ק"מ לאבירים יש סיכוי טוב שיסקלו אותי באבנים. אני מצליח לשכנע את החברה שכל בקבוקי הפלסטיק והזבל שאספתי בחיי נותנים לי כמה נקודות זכות אצל אמא טבע ואיך שהפקח עובר אנחנו מזנקים לתוך הנחל (מבקש סליחה מחיות הבר ואני באמת שומר על הטבע בדרך-כלל). תנאי ההליכה במסלול הלא מסומן לא מזהירים בלשון המעטה והנחל כמובן יבש. שירי גוררת רגל נקועה אבל אנחנו מתקדמים עקב בצד אגודל. בערב אנחנו מגיעים לגשר אלקוש עייפים אך עייפים. בוחרים מקום על משטח הכורכר המלא במטיילים ומתמקמים. ארוחת ערב, מקלחת שדה בשירותים של תחנת הדלק הסמוכה, בה גם התפנקנו בקפה הפוך, והולכים לישון. לפני שנרדמים טול מעדכנת שהיא לא בטוחה שיש לה כוח להמשיך עד הסוף ומבררת באיזו שעה בבוקר עובר האוטובוס. אנחנו מתעוררים בסביבות חמש ואני מבין בעצב שההחלטה התקבלה כבר אתמול. אני חושב לעצמי: אם כל-כך כואבות לה הרגליים איך היא רצה כל-כך מהר לעבר תחנת האוטובוס?! שירי לא מתבלבלת וקופצת על המציאה. אנחנו מעבירים לבנות ציוד לא הכרחי והן נעלמות בתוך האוטובוס. לקראת ההגעה לשביל ישראל נשארנו אני, אייל וצ'אק. לפחות עכשיו נוכל להגביר את הקצב ולקזז את הפער שצברנו. אנחנו מסיימים להתארגן ויוצאים לדרך, הקצב מצויין ואנחנו לא עוצרים עד עין חותם - איזה מקום. אחרי מנוחה והתרעננות אנחנו מחליטים לעלות לחרבת חממה דרך נחל נריה, שהמצלמה שלי החליטה לבדוק עד כמה המים שלו רטובים, ומשם מטפסים בקצב יפה עד לפסגת המירון. הנוף עוצר נשימה ואייל מרביץ כמה תמונות. בשביל הפסגה אנחנו נתקלים בהרבה קבוצות של תנועות נוער שעושות את הטיול המסורתי ועוצרים לצהריים. קצת אחרי הירידה מהחניון אנחנו מגיעים לבריכה עונתית גדולה שבמרכזה עץ זית ענקי (וואו איזו תמונה) גם הירידה הארוכה עד לחניון העיקול יפה מאוד ואנחנו שומרים על קצב מצויין עד עין זבד (איזה נוף!). לפנות ערב אנחנו מגיעים לכביש, יש לנו עוד די זמן להגיע לחניון נחל עמוד לפני החשיכה. ממלאים מים וממשיכים בירידה בנחל מירון עד למשטרת א-טינה. איך שהגענו כבר החלו השמועות שמחר צפוי שרב יוצא דופן ועוד נחל עמוד שלם לפנינו. מנהל השמורה מכנס את כל המטיילים של מחר לתדריך ונותן דגשים למסלול ולהליכה בחום. אנחנו מצטיידים בהרבה מים ואף נותנים לאחד הפקחים הצדיקים להטמין לנו כמה בקבוקים בדרך הביתה. ארוחת ערב אחרונה בטיול והולכים לישון. על הסובוח אנחנו קמים, מתארגנים בזריזות ונכנסים לשמורה בין הראשונים. שקט מסתורי ורוח נעימה משלימים את האוירה בשמורה המדהימה (!) הזאת (טול ושירי - הפסדתן). למרות שאנחנו ממהרים להגיע לחלק התחתון של הנחל כמה שיותר מהר בגלל החום הצפוי איננו מוותרים על עצירה בבריכות שכוי. קצת אחרי עין כובס עוצרים לארוחת בוקר וממשיכים במרץ, אין ספק שיום חם לפנינו. לפני הצהריים אנחנו חוצים את כביש 85 וממשיכים לחלק התחתון של הנחל. החלק הזה אכן פחות מרשים וגם אין מים. אני מקפיץ את טול מחוף הים בתל-אביב (עונשו של מי שמפקיר פצועים בשטח) ומתאם איתה את שעת ההגעה. קצת לפני העמוד אנחנו משכשכים בבריכה יפהפיה ששרדה מהחורף וצ'אק מדגמן לסובבים. שעת ההגעה המוקדמת לכביש לחוקוק והעובדה שיש די זמן עד שטול תגיע משכנעת אותנו לגנוב עוד 4 קילומטרים מהשביל ולהמשיך עד לגינוסר. זה היה טיול קשה, יפה ומיוחד מאוד. היה מרגש לסיים אותו ולראות שהרבה אנשים טובים, משפחות עם ילדים וקבוצות מיטיבי לכת יוצאים לטייל. נזכרתי שוב עד כמה הארץ שלנו יפה ומיוחדת.
טיול 7 - 26.6.2010
פירצה מפתה בלוח המבחנים קראה לי לגנוב קטע נוסף מהשביל. למרות שפרסמתי הודעה מוקדמת בפייסבוק לא היו הרבה קופצים (אולי בגלל שהבטחתי טיפוס לארבל) אבל מי שכן הופיע זו אמא טבע שסידרה לנו סופ"ש עם יופי של מזג אוויר אחרי שבועות רבים של חמסין. ביום שישי בצהריים יצאנו טול, טלטול צ'אק ואני לכינרת. אל דאגה, אין בכוונתן של טל וטול ללכת מטר מיותר והן רק באו כדי להשתזף בכינרת. כך או כך, התמקמנו לפנות ערב בחוף הגולשים לא רחוק מכפר נחום. בפעם האחרונה שהיינו כאן עוד היה פה די נטוש אבל מאז פרצו שביל, שמו פחי זבל וארגנו שביל ירידה למים לתפארת. מיקמנו צ'יק-צ'אק את המאהל ופנינו להכין ארוחת ערב בדמות בשר על האש, טחינה תוצרת בית, סלט ותפו"א שיצאו לא רע בכלל וכמובן יין וקינוח. אמא טבע כאמור באמת איתנו הפעם וירח מלא המשתקף במלוא הדרו על המים משכנע את טול להפגין את יכולות המצלמה החדשה שלה. למרות ששנינו יודעים שזה לא יעזור לה, היא מנסה לשכנע אותי להשאיר את המסלול ליום אחר ולהשאר איתן מחר בחוף. התנומה של אחרי האוכל הופכת עד מהירה לכניסה לאוהל לשינה. החום משכנע אותי לצאת חזרה החוצה ואני מעביר את הלילה על המחצלת. גשם קל מעיר אותי לכסות את הציוד אבל הלילה עובר בסך הכל בסדר. בשעה מאוחרת יחסית אנחנו מתעוררים ואחרי רחצה זריזה בכינרת וארוחת בוקר קצרה אני מתארגן למסלול. טול מקפיצה אותי ואת צ'אק לגינוסר ואנחנו ממשיכים בדיוק מאיפה שעצרנו בפעם הקודמת. קצת לפני מגדל אנחנו עוברים ליד עין נון, בריכה יפה שבהחלט יכלה להיות אחלה חניון לילה. אני מקווה שמזג האויר ישאר כמות שהוא ומתפנק על מנגו טרי של בוקר מהמטע שבדרך, משמאל כבר רואים את הארבל. העלייה לכפר הבדויי חמאם מלווה בריח של נבלה מה שמזרז אותי להתחיל לטפס. העלייה בהחלט תלולה אבל הבטיחו שהיא לא ארוכה. כבר בעצירה הראשונה אני מבין כמה יפה הולך להיות למעלה. אחרי מנוחה קצרה אנחנו ממשיכים בטיפוס, בדרך נתקלים בכמה קבוצות תיירים קטנות. מתחיל להיות חם והעלייה הופכת יותר ויותר תלולה, מידי פעם צ'אק צריך עזרה קטנה במדרגות. עד מהירה אנחנו מגיעים למעלה והנוף פשוט משגע, צ'אק תראה איפשהו שם הבנות משתזפות - אין עם מי לדבר עד שלא יקבל מים. מנוחה קצרה מתחת לעץ החרוב שבפסגה ואנחנו ממשיכים במסלול דרך השדות של כפר חיטים. בלות הקש שאנחנו עוברים בהתחלה לא ממש עוזרות אבל שדה האבטיחים שבא מיד אחר-כך בהחלט אטרקטיבי ואנחנו מתענגים. עוד כמה קילומטרים של טיפוס מתון ולפני הצהריים אנחנו כבר בטבריה עילית, מחכים שהבנות יבואו לאסוף אותנו הביתה.
טיולים 8-9 - 22-23.4.2011
חרף אי אילו פערים בתכנית העבודה שאני עצמי גיבשתי להשלמת מטלות הסמסטר, החלטתי שאינני מוכן לוותר על טיול בחופשת הפסח (אתם אמרתם שחיים רק פעם אחת וחוץ מזה שהייתי זקוק נואשות לכמה ימים בלי סלולארי, בלי מחשב, בלי פייסבוק וגם אין כמו כמה עשרות קילומרים עם תיק על הגב כדי לסלק את כל המכאובים). צ'אק ואני סיכמנו שגם הפעם נאמץ את המודל הקבוע לפיו אנחנו מפרסמים את תכנית הטיול (מתי ולאן נוסעים, פרטי המסלול, מה צריך להביא וכו') ומי שירצה להצטרף כבר ידע כיצד להשיג אותנו. באופן מפתיע לטובה, החליטו הפעם קאמי ולורן לבית פרידברג, דנהל'ה והנוסע המתמיד אייל דוכובני להרים את הכפפה ולעלות איתנו צפונה.
ביום חמישי אחה"צ דנהל'ה ואני אספנו את המשתתפים מבתיהם ויצאנו לדרך לכיוון טבריה. למרות שגם הפעם לא ויתרנו על ארוחה (אמנם בלחמנייה של פסח) במקדונלדס, בחושך ראשון כבר מצאנו פינה נהדרת ביער 'שווייץ' כדי להעביר בה את הלילה. מדורה, תה ירוק עם עוגה, התארגנות קצרה (תוך כדי תפילה שלא ירד יותר מדי גשם בלילה) והולכים לישון. בלילה אכן ירד רק גשם קל (הדיון בארוחת הבוקר בין אם היה זה גשם של כמה שעות או גשם של כמה דקות מהווים מבחינתי הוכחה מספקת לכך שכולם ישנו באופן סביר, למעט אייל שכידוע זקוק ליום-יומיים הסתגלות) וכולם התעוררו די בקלות. מזג האויר נהדר ועד מהירה עומדת ארוחת בוקר לתפארת. אוכל, התארגנות קצרה ואני ודנהל'ה נוסעים להקפיץ את הרכב שלי לנקודת הסיום באתר ירדנית. כעבור חצי שעה לערך אנחנו יוצאים לדרך מתחנת הדלק מול הישוב מצפה. הליכה קצרה בתוך טבריה עילית ואנחנו נכנסים לשטח. הקצב בסה"כ טוב והנוף משגע. נוכח כיוון ההליכה המאוד ברור אני מוותר על הניווט ורק מקפיד להשאר על השבילים הראשיים ומדי פעם לראות את סימון השביל. עם ההגעה לכביש 7677 אני מבין שאנחנו אמנם לגמרי בכיוון אולם לא נמצאים על השביל הנכון (העשבייה של אחרי החורף כנראה הסתירה את אחד הסימונים ואני כאמור לא ממש עקבתי). הזלזול שלי יעלה לקבוצה בהמשך בצורך לחצות שדה קוצים לא כל-כך סימפטי (צריך להוסיף קצת עניין לא?!) אולם לאחריו אנחנו שוב על השביל, "דוהרים" לכיוון כינרת. בצהריים אנחנו מגיעים לבית הקברות של כינרת, שם פגשנו את אמא ואבא, שניצלו את החופש ליום טיול בצפון לארוחת צהריים משותפת. אחרי ארוחה, מנוחה וסיור קצר בקבריהם של מנהיגי ההתיישבות, רחל המשוררת ונעמי שמר אנחנו ממשיכים דרך בריכות הדגים הנטושות לנקודת הסיום בחניון אתר ירדנית. מחר צפוי לנו יום קשה ולכן אנחנו נפרדים כאן מהבנות. דנהל'ה ואני שוב מקפיצים את הרכב לנקודת הסיום, מארגנים את התיקים (הפעם באמת הכל על הגב), ואחרי שעה לערך הבנות יוצאו לכיוון מדינת תל-אביב, אייל ואני מנצלים את השעתיים שנותרו עד לחושך כדי להוריד כמה קילומטרים מהכמעט שלושים שעלינו לגמוע מחר. התחיל להחשיך ועדיין לא מצאנו מקום אטרקטיבי לישון. החלטנו לקחת סיכון ולהתקדם לתוך ואדי מחורץ וסבוך על-מנת למצוא נקודת לינה אטקרטיבית יותר. כשהשמש כמעט ירדה לגמרי מצאנו עצמינו רטובים למחצה, תחת מצוק של 15 מ' בקצה הערוץ ללא יכולת לראות מהיכן עולה השביל. המפה הראתה שהשביל בודאות ממשיך למעלה. למרות שתאורטית ניתן היה לפרוס אוהל המקום היה די מחורבן ולא נראה לי חכם להתמקם מתחת למצוק, ודאי שהסיכוי לגשם בלילה די גדול. אייל ניסה לטפס על הגדה המזרחית בלי התיק כדי לראות אם ניתן לעלות ואני בחנתי אפשרות לטפס מהצד השני. נוכחנו שעם קצת מאמץ נצליח להגיע למעלה והחלטנו להתקדם "דוך" דרומה עד לשביל 4X4 ולהתמקם בנקודה הראשונה שנמצא. העלייה לא הייתה קלה ואחריה הגיע שדה שיבולת מעורבת בקוצים בגובה מטר וחצי. דילגנו מעל גדר בקר ועד מהירה מצאנו עצמינו על השביל רטובים ומחייכים זה לזה. אייל מצא לנו נקודת לינה מעט מפחידה אבל משובחת בדמות חלל פתוח וחשוך בתוך קבוצת עצים. אחרי כמה דקות עמדו מדורה לתפארת וארוחת ערב מפנקת. כשסיימנו לבלוע השעה היתה אחרי עשר. אירגנו את הציוד, מיקמנו את האוהל והסכמנו שאין בעיה שמחר ירד גשם העיקר שהלילה יהיה יבש יחסית. נרדמנו. בסביבות שש התעוררנו לקול ציוץ מטורף של מאות ציפורים. מבט מעלה מגלה שאנחנו הלכה למעשה בצפארי. נוכח העובדה שמצפה לנו יום קשה החלטנו ללכת על ארוחת בוקר מושקעת (משהו חצי ישראלי חצי אינדיאני) שגם תתן לנו אנרגיה וגם תוריד קצת משקל מהתיקים. שבעים ושמחים ארגנו את התיקים ויצאנו לדרך, השמיים בישרו על כך שגשם זה רק עניין של זמן. לשמחתנו גילינו שאנחנו מרחק חמישים מטרים מהשביל והמשכנו להתקדם בקצב טוב. הגשם, הבוץ הדביק שהכביד מאוד על ההליכה והטיפוס למעלה אלות כמעט ומחקו לנו את החיוך מהפנים. בערך בסוף העלייה פסק הגשם (תודה באמת) ואחרי 2 מנוחות קצרות אנחנו ממשיכים. עד לעין אולם הדרך נוחה ולמעט הבוץ איננה קשה במיוחד. בסמוך למעיין וממול למחנה שהקימה קבוצת משפחות שהעבירה כאן את הימים האחרונים אנחנו עושים הפסקת עשר מכובדת. מזג האוויר השתפר ואין ברירה חייבים להמשיך. מכאן הדרך עדיין ארוכה אולם מרביתה במגמת ירידה וכבר יש פחות בוץ. בצהריים הרגליים כבר קצת עייפות מההליכה הארוכה ואנחנו מחליטים לנצל את השמש החמימה כדי לאוורר את הרגליים ולאכול ארוחת צהריים. אחרי אוכל וספק תנומה קלה אנחנו ממשיכים. בארבע אחה"צ כמתוכנן אנחנו בנקודת הסיום בצומת גזית.
טיולים 10-11 - 10-11.4.2014
שלוש שנים (!) לא הייתי על "השביל". במהלך התקופה הלכתי מאות קילומטרים עם תלמידים ובכל מיני פרוייקטים, בכל רחבי הארץ, על השביל ומחוצה לו, אבל במסגרת "פרויקט השביל" - אפעס!!! רק כשקראתי את הפוסט הקודם לקראת כתיבת שורות אלה הבנתי כמה זמן עבר מאז הקטע הקודם, כלומר מאז הגענו אייל ואני למרגלות הר תבור. נכון, היו אלה שנים עמוסות וההכנה לישראמן דרשה ממני לא מעט זמן אבל שלוש שנים?!! ואם לא די בכך, העובדה שכיבוש התבור הפך למסע המסורתי של שכבת ז' בבית הספר שלנו היתה כמו אצבע בעין עבורי בכל פעם שירדנו (5-6 פעמים בשלוש השנים האחרונות) מההר אחרי יום מסע מפרך ובמקום להמשיך במסלול עלינו על האוטובוס הביתה עייפים אך מרוצים. כך הפך הר תבור למאין עצם בגרון של פרויקט השביל. אי לכך ובהתאם לזאת החלטתי שבפסח הזה לא משנה מה אני שובר את מנחוס התבור!!! טול היתה עסוקה בעבודה ולאייל הודעתי מאוחר מדי כך שנותרתי לגמרי לבדי לבדי לבדי. תכננתי להספיק לפחות 3-4 קטעים אבל הוזכרתי שבשבת יש בר מצווה חובה וכבר ראיתי איך גם הפעם עצם התבור נותרת בעינה. אבל החלטה זו החלטה ולכן בהברקה של רגע (וכמה סמסים) הצלחתי לנצל את סיור ההכנה למסע של שכבה ט' שצפוי בחודש הבא כדי לעלות צפונה עם גיל מצוקי יעלים. היות וזו הפעם הראשונה שאני מתארח בגיל-מוביל השתדלתי להיות מנומס וגם צ'ארלי נשאר בבית. התרמיל נותר יחסית מוכן מהמסע במדבר יהודה ורק נשאר לי לבדוק את הציוד, להתארגן על אוכל ולמלא מים. על הבוקר תפסתי רכבת ובשמונה וקצת נחתתי בראש העין צפון, נקודת החבירה לגיל. אחרי כמה שעות די יעילות וכמה שיחות מיהנות על החיים ושאר עניינים סימנו וי על רוב השאלות הפתוחות לקראת המסע של הטט'ים ופנינו להתרכז בדבר האמיתי. גיל התעקש בטובו לעשות סיבוב קטן ולהעביר אותי בביטחה את המחלף החדש בצומת גולני. התפצלנו נוכח פרצופו המשתומם אודות המג'נון שזה הרגע ירד מהרכב. אחרי כמה דקות בתחנה משאית זעירה לבנה הגיבה לתנועת היד שלי ומחמוד הנהג שהיה בדרכו הביתה (מסתבר שהוא גר בלוד ממש לידי) הסכים לזרוק אותי בכניסה לשיבלי. הצומת היה עמוס בקבוצות של הנוער העובד והלומד שהיו בטיול פסח. השעה היתה כבר די מאוחרת וקיוויתי לא להתעכב יותר מדי. אחרי כמה דקות הצלחתי לתפוס טרמפ למרכז הכפר עם בחור מקומי שהתעקש שהשביל עובר ליד הבית שלו ולא מערבה יותר כפי שזכרתי מהפעם הקודמת. מסתבר שזכרתי נכון אולם מה שלא זכרתי זה כמה רחוקה הנקודה בה השביל חוצה את הכביש המרכזי של הכפר וממשיך צפונה לחורשת אלוני קשת. עוד בטרם התחלתי את המסלול נאלצתי ללכת שניים וחצי ק"מ על הכביש. על רקע קולות אוי אוי אוי הצמיות תיקתקתי את הקטע הזה עד שזיהיתי את סימון השביל מימין. פניתי צפונה לכיוון דבוריה, לא לפני שיחת הרגעה עם טול וטקס כיבוי הטלפון. עד מהרה הגיע הרגע לו חיכיתי - שקט שהדבר היחיד שהפר אותו היתה הרוח ששרקה בין עצי האורן. בקושי הספקתי להנות מהשקט ונפלתי על המחנה הנודד של החברה מהנוער העובד והלומד. המשכתי ללכת עוד מספיק כדי לא לשמוע את רעש הילדים והמוסיקה ועצרתי לארוחת צהריים זריזה. העלייה להר דבורה היתה יפה ורגועה. בדרך נתקלתי בקבוצה לא קטנה של נערות (היה איתם נער אחד שסחב סיר גדול) שניצלו את חופשת פסח כדי ללכת קטע נכבד מהחלק הצפוני של השביל - תהיתי אם אי פעם גם התלמידים שלי יצאו כך סתם לטייל לבד, הכל על הגב בלי שום תנועת נוער או קבוצה מאורגנת, פשוט לטייל עם חברים - ובעוד כמה "שביליסטים". אחה"צ הגעתי לכביש המקיף את הר יונה. התחיל להיות קצת קריר ושמחתי שלא השארתי את מעיל הרוח בבית. הירידה למשהד היתה די מהירה. התלבטתי אם לחפש מקום לישון לפני הכפר אבל הכל היה רועש ולא מספיק אטרקטיבי. שעון הקיץ שכנע אותי לחצות את הכפר ולנסות את מזלי בהמשך המסלול, שמחתי גם שאספיק לנגוס קצת מהמסלול של מחר כי בכל זאת יום שישי ועוד צריך להספיק לחזור הביתה. למרות התיאורים המרשימים בספר, משהד התברר ככפר די מבאס - קיוויתי למצוא על המסלול איזה קפה שווה עם בקלאווה ליד או איזו פיתה חמה ואוטנטית אך נאלצתי להסתפק בבקבוק מים במכולת המקומית. מיהרתי אל תוך החורש כדי להספיק למצוא מקום לישון ולבשל את ארוחת הערב לפני רדת החשיכה. אחרי קילומטר בערך החלטתי להתמקם בקרחת יער נחמדה. הרתחתי מים לאורז ומיקמתי את האוהל (בשלב זה כבר היה אפילו קריר וממש שמחתי שלא ויתרתי עליו). באור אחרון הספקתי לאכול ולארגן את הציוד למחר וצללתי לתוך שק השינה. רעש החקלאים והפרות העיר אותי עוד לפני השעון המעורר. החלטתי לוותר על הדייסה המסורתית ולהסתפק בפינג'אן תה (מרווה מפארק הירדן וזוטא מהדרך), שאריות גלילית וכמה אגוזים ולצאת לדרך. מזג האויר היה מושלם והמסלול המה רוכבי אפניים. עוד לפני ארוחת הבוקר הגעתי לקבר רבי יהודה הנשיא הסמוך לציפורי. בשלב זה התרמיל כבר היה קליל יחסית והייתי מוכן ומזומן לטפס ל'מצפה ריש לקיש'* ולבראנצ' צנוע וקפה על רקע מאגר אשכול ויער הסוללים. אחרי מנוחה קצרה התגלגלתי לכיוון צומת המוביל ועוד לפני הצהריים הגעתי לסיום הקטע שהגדרתי -סה"כ 27 ק"מ בפחות משני חצאי ימים, בהחלט לא רע. מנחוס התבור הוסר וכל שנותר לי זה לתפוס אוטובוס או טרמפ לכיוון מודיעין ומה יותר טוב משני צדיקים שנוסעים דרך כביש 6 לבן שמן?!!!!!!
ישששששששש א ל ו ה י ם :-) איזה כיף.
* שמעון ריש לקיש היה מחשובי האמוראים ויריבו הגדול של רבי יהודה הנשיא.
מזה מספר שנים תופסת ה"משימה" לחצות את הארץ ברגל מקום נכבד במחברת החלומות שלי (כן יש כזו).
הייתי מאוד (!) שמח להתנתק לכמה שבועות ולעשות את השביל ברצף, אבל בשלב זה של "המרתון של החיים" זה לא כל-כך אפשרי ולכן אני (אני וצ'אק כמובן) מסתפק בלעשות אותו בקטעים וביום מן הימים נלך אותו שוב, אולי ההיפך, ללא הפסקות. כדי לחסוך את קשיי התיאום בין אנשים עסוקים, החלטתי שאני הולך בכל הזדמנות ומי שרוצה יצטרף לכל הקטע או לחלקו. ה-Post הנוכחי הוא מעין יומן מסע של השביל ובו אירועים, חוויות ורשמים אשר ילך ויתארך ככל שנתקדם. אשמח מאוד אם תצטרפו אלי למסלול, לכולו או לחלקו, ואם לא יצא אז אני מקווה שלפחות תהנו מהקריאה.
ערב לפני
זהו, מחר מתחילים!
אחרי הרבה מחשבות וניסיונות למצוא את הזמן המתאים ביותר להשלים, או לפחות להתחיל, את שביל ישראל החלטתי פשוט להתחיל ומה שיהיה - יהיה. בכל פעם שיהיה זמן, בסופ"שים ובחגים אני וצ'אק נשלים כמה קטעים שנספיק ומי שירצה יצטרף. היותינו תלויים רק בעצמינו (למען הגילוי הנאות אומר שלצ'אק אין ממש זכות וטו) יהפוך את המשימה להרבה יותר פשוטה לביצוע. היה נחמד אם גם טול הייתה לגמרי בעניין, כי היא היחידה שלא נמאס לי לדחוף בעלייה, אבל מילא, אני מניח שהיא תהיה איתנו במרבית הקטעים, לפחות באלה אשר בירידה. זהו, אחרי הרבה שעות מול האינטרנט מחר מתחילים!
טיול 0 - 8-9/5/2009
קצת מבאס (עם כל הכבוד ל-"מדן ועד אילת"), שהשביל לא מתחיל בנקודה הצפונית ביותר בארץ - במטולה או בחרמון. לכן, החלטנו (אני החלטנו כמובן) להוסיף טיול נוסף - מהחרמון לתל דן, מאין השלמה לא רשמית לשביל.
היות והשביל בנוי מ-44 טיולים, מ-1 עד 44, קראתי לטיול הזה "טיול אפס".
למרות שהיא לא כל-כך "במצב רוח לטיולים", טול החליטה להצטרף ואיתה גם גבי ופדריקו שבאו לבדוק על מה המהומה או סתם חיפשו תירוץ לעצור בבית הפנקייק. היות ויש לנו נסיעה ארוכה צפונה, חילקנו את הטיול לשניים - מהחרמון לנווה אטיב ומנווה אטיב לתל דן. למרות השעה המוקדמת שנקבעה, נפגשנו (כאמור בבית הפנקייק) פחות או יותר בזמן. אחרי זלילה שהעלתה את המוראל, המשכנו צפונה. החנינו את הרכב של פדריקו בנווה אטיב והמשכנו לחרמון. לקח קצת זמן למצוא את נקודת התחלת המסלול - מסתבר שזה בחניון התחתון ולא ממש ליד אתר הסקי. ירדנו למטה עד לברכת מן, שבשלב זה של השנה כבר די יבשה. כמה תמונות על רקע הפסגה המושלגת מצפון בזמן שצ'אק מתלהב מהפרות והסוסים שמסביב. מזג האויר מדהים, בהיר וקריר ממש כמו באירופה. ממשיכים לכיוון הר כחל אותו הקפנו, כשברקע נוף יפהפה. שני האלרגים למשפחת פדר לא מפסיקים להתעטש ולקנח ומקטרים על הפריחה. התחיל להיות קצת יותר חמים והגיעה גם עלייה קטנה לכיוון האוכף. פדריקו הצהיר שאינו בכושר וטול מגלה סימנים של שבירה ראשונה - מזל שנתקלנו בקבוצה של הורים וילדים שבדיוק סיימו את הטיפוס. ניחמתי בקפה אסלי תוצרת העיר העתיקה. בירידה החברה קצת פחות קיטרו ודומה שהם אפילו נהנים. אחרת, איך ניתן להסביר את הסכמתם להוסיף 800 מ' כדי לעלות לראות את הר סנאים. מרחוק כבר רואים את נווה אטיב. אחרי כמה מאות מטרים ברכת חפיר היפהפיה (!) ועצי הזית המרשימים שלידה. עצירה קטנה למנוחה, מזג האויר משחק בין חם לקר. לא הרבה אחרי שממשיכים מגיעים לנווה אטיב. קפיצה קטנה מעל השער הנעול ואנחנו באוטו של פדריקו. הבנות מחכות עם צ'אק ואנחנו נוסעים לחרמון לאסוף את הנס-מוביל. כמעט תקרית ביטחונית כי שער האתר כבר סגור אבל המילואימניקים משתכנעים להעלים עין תמורת השארת תעודת קצין. אנחנו ממהרים כדי שלא יתחרטו וחוזרים לאסוף את הבנות, לא לפני שקנינו פיתות דרוזיות טריות בדרך. ממשיכים לנבי חזורי, שם נעשה את הלילה. הבנות מקימות את המאהל, אני ופדריקו אוספים עצים בכל האיזור. אחרי שמסיימים להתארגן ולבשל אנחנו בולעים ארוחת ערב הכוללת פוייקה שכבר יצאו לי טובים ממנו וקצת סלט מעשה ידיהן של טול וגבי. עייפים אך מרוצים הולכים לישון. צ'אק שפוך ופדריקו מתניע את הנגריה. בלילה קצת הפרעות של מקומיים שבאו להשתכר ולבלות אך בסך הכל עבר בסדר. בבוקר השכם אני מעיר את היהודים היקרים לעבודת הבורא. התארגנות ארוכה וארוחת בוקר, קיבוצניקית זקנה ומתלהבת מציקה לנו ואנחנו חוזרים לנקודת הסיום של אתמול, לא לפני שמקפיצים את הרכב של פדריקו לבניאס. המסלול של היום, נחל גובתה, מתחיל עם בולדרים מרשימים אבל פחות יפה מאתמול. הפריחה עדיין מעיקה על פדריקו וההליכה איטית ולא קלה. פתאום מופיעה קלעת נמרוד ומשפרת מאוד את החוויה. אחרי המפגש עם נחל חזורי המצב משתפר בהרבה. המסלול יפה יותר, פחות פרחים, קצת מים וגם עצרנו לקפה וצהריים. פדריקו וגבי מושכים קדימה, לטול כואבת הבטן. מגיעים לשמורת הבניאס, השלישייה נוסעת להביא את האוטו, אני וצ'אק ממשיכים עוד 4 ק"מ עד לתל דן, ממנו נתחיל בפעם הבאה. הלכנו מהר מאוד וברצף, הרגליים מסמנות לי לראשונה שהפרוייקט לא הולך להיות כל-כך פשוט.
טיול 1 - 15.5.2009
ברגע האחרון אייל החליט להצטרף. אתמול ב-21:30 בעודנו חוזרים מביקור בהדסה אצל אורי וליהי שלא מכבר נולד בנם הבכור, עוד הזכרתי לו מה כדאי לקחת. טול נסעה עם חברות אבל צ'אק נשאר נאמן. על הבוקר יצאנו צפונה כדי להמשיך מאותה נקודה בה עצרנו רק לפני שבוע. בדרך אספנו את אייל. למרות שהיינו די רעבים ויתרנו הפעם על הפנקייק. די מהר הגענו למצודת ישע, בה אנחנו עתידים לסיים מחר בערב, לא לפני שהחבאנו מים בתל-חי ובלענו סנדביץ חביתה בקרית שמונה. עד מהרה התגלה אייל כעוצר טרמפים מקצועי. צדיקה אחת הקפיצה את שלושתנו לצומת כוח ומשם אוטובוס לקריית שמונה. עוד טרמפ קטן של צדיק מקיבוץ אלרום ואחרי הליכה קצרה אנחנו בבית אוסישקין, מוכנים להתחיל רשמית את השביל. החלטנו לוותר על הביקור במוזיאון ולהתחיל ללכת. מזג אויר טוב מאוד ונוף יפה עם הרבה מים יחסית. עדר פרות חוסם את דרכנו אבל צ'אק מסרב להכנע ואנחנו ממשיכים. בדרך הרבה "שביליסטים" שהתחילו באילת ואוטוטו מסיימים את מסעם. החצבאני (נחל שניר) פשוט מדהים ואני עדיין לא מבין איך לא הייתי כאן עד היום. ללא ספק צריך להביא לכאן את כל המשפחה. אחרי עלייה קצרה לקיבוץ מעיין ברוך, שדה מרהיב של בלות חציר ואנחנו מנצלים את הצל של אחת מהן למנוחה קצרה. קצת אחרי שממשיכים מצטרפות אלינו טל ואורטל, חיילות משוחררות שהכירו בפייסבוק וגם התחילו את השביל. אחרי הליכה קצרה עולים לתל-חי. מצטלמים על רקע הארי השואג וקוראים שוב את סיפור טרומפלדור. בית הקברות של כפר גלעדי מאוד "יפה" ומטופח, לשמחתנו יש שירותים עם מים זורמים ואנחנו עומדים בתחתונים ומתקלחים מכף רגל ועד ראש. בגדים נקיים ואנחנו מוכנים להכין ארוחת ערב. שילוב המצרכים עם הבנות הוליד תבשיל לא רע בכלל ואנחנו הולכים לישון על בטן מלאה. אייל עדיין חרד איך יירדם בלי אוהל תחת כיפת השמיים. בבוקר הסתבר שהוא לא דאג לשווא ואכן לא ישן יותר מידי. אני דווקא הייתי בסדר מלבד כמה משחקי חם קר עם שק השינה ומספר הקפצות של צ'אק. כך או כך אנחנו מוכנים להתחיל יום טיול נוסף.
טיול 2 - 16.5.2009
נתתי לאייל לישון עוד קצת בעודי משלים את התארגנות הבוקר. הדייסה כבר על האש והתיק כמעט ארוז. החברה מתעוררים לעיתם. אייל משתכנע לנסות ואוכל דייסה - השם ירחם! אורטל מבשרת שטל נפצעה בברך ולא יכולה להמשיך. אחרי שעשתה את המסלול בפעם השנייה וגם בפעם הקודמת השותף ביאס אותה, היא מבקשת בנימוס להצטרף. אנחנו כמובן מסכימים - אחרי הכל יש לה קולורבי, תפו"א ותירס בתיק. סתאאאאם. מתחילים בירידה נחמדה דרך גן הפסלים ואחריה כמו שאומר הבחור מהספר - "עלייה מתונה". עאלק, מזל שטול לא פה בעלייה המ ת ו נ ה. ממשיכים דרומה דרך יערות הקק"ל עד עין רועים, פינת חמד יפה שדורשת כמובן עצירה. אין לי ממש פרטנרים לקפה אז אני מתפשר על תה ירוק. עוד לפני שהורדנו את התיקים צ'אק כבר שוחה עם הראשנים בבריכה. אחרי מנוחה קצרה ממשיכים. מתחיל להיות חם והדרעק מהספר שכח פרט קטן בעודו מתאר את חמשת הקילומטרים עד פיצול השבילים - הכל בעלייה שלא נגמרת (לרוכבי האפניים שביניכם - מיני "נס הרים"). כל כמה דקות אנחנו עושים עצירה קצרה בצל, מקווים שיספיקו לנו המים ומתלבטים אם לעצור לצהריים. ממשיכים... כואב לי קצת הראש... צמד מטיילים מסב את תשומת ליבנו למיכל מי שתייה שצדיקים, כנראה מהחווה הסמוכה, הציבו כאן בדיוק בשבילנו. עוצרים להתרעננות וממלאים מים - שיחקו אותה החברה האלה. נשארו בערך עוד חמישה ק"מ. ברקע עמק החולה, מהמרים שהאנטנה משמאל זו המצודה שלנו. ממשיכים ללכת ועד מהירה מגיעים לכביש, אחרי כמה עשרות מטרים יורדים לנחל קדש. איזה יופי פה!!! חבל על הזמן - סיום מושלם לטיול. צ'אק מוכיח שוב שהוא עונה להגדרה "מיטיבי לכת". עוצרים לארוחת צהריים מאוחרת, סלט טונה ברוטב (לא רע בכלל - ידעתי שהיה כדאי לצרף את אורטל) ואחרי עלייה קצרה נוספת בערוץ מגיעים לחנייה. יום ארוך הסתיים, איזה כיף להוריד נעליים. סיימנו עוד קטע מהשביל, נוסעים הבייתה. כפי שהבטחתי לאייל אסיים בתמונה הנהדרת של מחלף קיסריה ובה ספינה יפה על רקע שקיעה מדהימה! מי בכלל שם לב לפקקים.
טיול 3 - 19.6.2009
למרות שהרגיש קצת לא טוב במשך השבוע, ממשיך אייל להתחרות בצ'אק על תואר הנוסע המתמיד. אחרי לילה כמעט ללא שינה אנחנו יוצאים לפני שהשמש זורחת כדי להמשיך מהנקודה בה סיימנו את הטיול הקודם.
אני מוריד את אייל וצ'אק במצודת ישע ונוסע להטמין מים ולהקפיץ את הנס-מוביל לנק' הסיום של מחר. למרות שהמסלול מסתיים במירון, אני מחליט להשאיר את הרכב בסאסא, גם כדי שיהיה יותר בטוח וגם שתהיה לנו גמישות נוכח מסלול ההליכה הארוך. לקח קצת זמן להגיע חזרה בטרמפים, אבל אחרי שייבשתי קצת את החברה ב-9:30 אנחנו מתחילים ללכת דרומה, לא לפני ביקור קצר במצודה. כמה דקות ואנחנו בנבי יושע, מבנה מרשים שחבל שלא נשמר קצת יותר. מתחיל להיות חם, עדיין מנסה להתרגל למקלות ההליכה. קצת מבאס שרוב הצמחייה העונתית כבר יבשה ויש הרבה קוצים אבל הנוף מדהים. ממשיכים לטפס לכיוון קרן נפתלי - אכן כך נראית נקודת טריג. הפסקה קצרה ומתחילים לרדת לכיוון נחל דישון. עכשיו כבר ממש חם ואנחנו חייבים לעצור לעתים דחופות יותר. בצהריים הגענו לנ.ג 364, כבר ממש ממש חם וחוסר שעות השינה מאתמול מתחיל לתת את אותותיו. ולכן, אחרי ארוחת צהריים אנחנו מתפנקים בשנ"צ מתחת לאלה אטלנטית מפנקת. אחרי השכמה וכמובן קפה מצפה לנו ירידה רצינית לתוך אפיק הנחל. אנחנו לא בטוחים היכן בדיוק עובר השביל ומחליטים לרדת דוך - יאללה אקסטרים (שיפוע מטורף בשילוב דרדרת). על ההתחלה אני נותן הפכה שבהמשך תהפוך לבלוטה בשוק וביד. הירידה לא פשוטה ולוקחת לא מעט זמן. אחרי כמעט שעה אנחנו מגיעים לנחל. הנחל רחב ומצוקי ומלא בחורש טבעי, באביב הפריחה פה בטח מדהימה. ממשיכים בהליכה קצרה עד גשר עלמה, שלמרגלותיו הטמנתי את המים למחר. השעה עדיין מוקדמת ואחרי "מלא מחדש" אנחנו מחליטים להמשיך ללכת כדי לקצר את המסלול של מחר. הנוף מאוד יפה ומזג האויר מעולה, השמש מתחילה לרדת. ברקע עופות דורסים ושפני סלע. כשכמעט חושך אנחנו מחליטים שמספיק להיום. האוהל החדש כבר עומד ואחרי מקלחת שדה מפנקת וארוחת ערב שחיתות אנחנו מתרסקים לשינה עמוקה, לא לפני התפעלות מהכוכבים שמפארים את השמיים בהמוניהם.
טיול 4 - 20.6.2009
השכמה מוקדמת לפני שהשמש זורחת. אני מכין קפה ונותן לאייל להתפנק עוד חצי שעה. התארגנות קצרה ואנחנו ממשיכים בנחל דישון. האוויר קריר ונעים, בדרך עוברים כמה פרות עייפות. את ארוחת הבוקר השארנו לצומת אביבים, איזה מזל שגנבנו אתמול עוד כמה קילומטרים. ממשיכים לתוך שמורת נחל דישון, השטח מיוער ומוצל ובדרך עוברים לצד שרשרת המעיינות הנובעים לאורך הנחל. המים המטונפים לא מונעים מצ'אק לבצע את הטבילה המסורתית. עוד כמה מטרים ואנחנו בחורשה יפהפיה של עצי אלה. אחרי הליכה לא ארוכה בתוך יער מהסרטים אנחנו יוצאים חזרה אל השמש הקופחת. עוד כמה קילומטרים ואנחנו בכביש 89 לא רחוק מצומת חירם. אמנם עדיין לא צהריים כי הלכנו בקצב טוב אבל אנחנו מחליטים ברוב קולות להשאיר את הטיפוס למירון לפעם הבאה ולהקדים את הנסיעה הביתה - אין פקקים ועוד כמה שעות של סוף שבוע רגוע בבית.
מים לים וטיולים 5-6 - 31.3-3.4.2010
הפעם החלטתי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת ולנצל את חוה"מ פסח גם לטיול מהים התיכון לכינרת עם הכל על הגב (עוד שורה במחברת שלי) וגם לשני קטעים נוספים בשביל, שבמקרה או שלא במקרה עוברים בדיוק באותו מסלול.
אחרי התלבטויות רבות, טול מחליטה להצטרף ואייל מצליח לשכנע גם את שירי לתת לנו צ'אנס. ביום ד' בערב המאוחר אנחנו מתנחלים בחוף אכזיב, בו נתחיל מחר בבוקר, לא לפני שהשארנו את הרכב של שירי בכינרת וארוחת ערב בתנאי פסח בקניון בנהריה. הלילה עבר בסך הכל בסדר והשכם בבוקר אחרי שכולם מסיימים לתאם את התיקים הכבדים אנחנו יוצאים מהאנדרטה. התיקים ללא ספק כבדים מידי - טול סוחבת 18 ק"ג ושירי בסביבות 15, על התיק שלי אני בכלל לא מדבר (אחרי ששקלתי אותו אתמול אני מבין כמה התיק שלי במלחמה היה כבד), בסוג כזה של טיול הייתי צריך לעשות לחברה "מסדר" קצת יותר מחמיר ולהעיף את כל מה שלא הכרחי (לומדים מטעויות). באופן לא מפתיע אנחנו לא היחידים שחשבו שזה תזמון טוב לעשות את המסלול הזה... ההליכה בנחל כזיב די נחמדה, בדרך עוברים בגשר הי"ד וליד כמה מטעי בננות ששווים תמונה. עושים עצירה לארוחת בוקר ואחרי שעה בערך מגיעים לצומת מנות. הליכה קצרה על הכביש ושוב חזרה לנחל כזיב המפואר. מתחיל להיות חם
וזו הזדמנות מצויינת לעצירת קפה כשברקע קול זרימת המים. ממשיכים ללכת עד אשר ברקע נגלה מבצר המונפורט במלוא הדרו. המשקל הרב שעל גבינו, משך הטיול שעוד לפנינו והעובדה שהיינו כאן לפני מספר חודשים פוסלים את האפשרות לטפס למעלה. ההליכה בקטע זה של הנחל יפה מאוד! יש לא מעט מים והרבה צמחייה ואנחנו מנצלים את אחת הבריכות לארוחת צהריים. לקראת ערב אנחנו מגיעים לעין טמיר (כל-כך יפה) והחברה כבר די עייפים, הגיע הזמן להחליט איפה עושים את הלילה. ברור לי שכבר לא נצליח להגיע היום עד אבירים אבל גם העלייה לחניון זיתים לא ממש מזמינה. אנחנו מחליטים להתרחק כמה מאות מטרים מהנחל ולנסות למצוא מקום על גבול השמורה. עוד לפני שהספקנו להתמקם הגיע פקח והעיף אותנו לכל הרוחות, או יותר נכון ל-25 דק' של טיפוס מסולע בחושך לחניון. אנחנו מקימים את האהלים ומתקתקים ארוחת ערב, קצת קיטורים של אחרי יום עמוס והולכים לישון. בבוקר אני מעיר את כולם לקולות אוי אוי אוי, החלטנו שקודם נרד חזרה לנחל ורק אחר-כך נאכל. עד שאייל ושירי מגיעים אני וטול כמעט מסיימים לאכול ארוחת בוקר, "מזל" ששירי כמעט לא אוכלת כלום והם מדביקים את הפער במהירה. אנחנו ממשיכים, מזג האויר מצויין וגם הקטע הזה של הנחל, עד לעין זיו, מאוד מאוד יפה. הגיע הזמן לדילמה ערכית - מצד אחד אסור ללכת בקטע המזרחי של הנחל, המהווה מסדרון אקולוגי לחיות הבר, מצד שני אנחנו בפיגור גדול אשר מסכן את המשך הטיול. מה גם, שאם אומר לחברה שעלינו לעלות עכשיו שלושה ק"מ לאבירים יש סיכוי טוב שיסקלו אותי באבנים. אני מצליח לשכנע את החברה שכל בקבוקי הפלסטיק והזבל שאספתי בחיי נותנים לי כמה נקודות זכות אצל אמא טבע ואיך שהפקח עובר אנחנו מזנקים לתוך הנחל (מבקש סליחה מחיות הבר ואני באמת שומר על הטבע בדרך-כלל). תנאי ההליכה במסלול הלא מסומן לא מזהירים בלשון המעטה והנחל כמובן יבש. שירי גוררת רגל נקועה אבל אנחנו מתקדמים עקב בצד אגודל. בערב אנחנו מגיעים לגשר אלקוש עייפים אך עייפים. בוחרים מקום על משטח הכורכר המלא במטיילים ומתמקמים. ארוחת ערב, מקלחת שדה בשירותים של תחנת הדלק הסמוכה, בה גם התפנקנו בקפה הפוך, והולכים לישון. לפני שנרדמים טול מעדכנת שהיא לא בטוחה שיש לה כוח להמשיך עד הסוף ומבררת באיזו שעה בבוקר עובר האוטובוס. אנחנו מתעוררים בסביבות חמש ואני מבין בעצב שההחלטה התקבלה כבר אתמול. אני חושב לעצמי: אם כל-כך כואבות לה הרגליים איך היא רצה כל-כך מהר לעבר תחנת האוטובוס?! שירי לא מתבלבלת וקופצת על המציאה. אנחנו מעבירים לבנות ציוד לא הכרחי והן נעלמות בתוך האוטובוס. לקראת ההגעה לשביל ישראל נשארנו אני, אייל וצ'אק. לפחות עכשיו נוכל להגביר את הקצב ולקזז את הפער שצברנו. אנחנו מסיימים להתארגן ויוצאים לדרך, הקצב מצויין ואנחנו לא עוצרים עד עין חותם - איזה מקום. אחרי מנוחה והתרעננות אנחנו מחליטים לעלות לחרבת חממה דרך נחל נריה, שהמצלמה שלי החליטה לבדוק עד כמה המים שלו רטובים, ומשם מטפסים בקצב יפה עד לפסגת המירון. הנוף עוצר נשימה ואייל מרביץ כמה תמונות. בשביל הפסגה אנחנו נתקלים בהרבה קבוצות של תנועות נוער שעושות את הטיול המסורתי ועוצרים לצהריים. קצת אחרי הירידה מהחניון אנחנו מגיעים לבריכה עונתית גדולה שבמרכזה עץ זית ענקי (וואו איזו תמונה) גם הירידה הארוכה עד לחניון העיקול יפה מאוד ואנחנו שומרים על קצב מצויין עד עין זבד (איזה נוף!). לפנות ערב אנחנו מגיעים לכביש, יש לנו עוד די זמן להגיע לחניון נחל עמוד לפני החשיכה. ממלאים מים וממשיכים בירידה בנחל מירון עד למשטרת א-טינה. איך שהגענו כבר החלו השמועות שמחר צפוי שרב יוצא דופן ועוד נחל עמוד שלם לפנינו. מנהל השמורה מכנס את כל המטיילים של מחר לתדריך ונותן דגשים למסלול ולהליכה בחום. אנחנו מצטיידים בהרבה מים ואף נותנים לאחד הפקחים הצדיקים להטמין לנו כמה בקבוקים בדרך הביתה. ארוחת ערב אחרונה בטיול והולכים לישון. על הסובוח אנחנו קמים, מתארגנים בזריזות ונכנסים לשמורה בין הראשונים. שקט מסתורי ורוח נעימה משלימים את האוירה בשמורה המדהימה (!) הזאת (טול ושירי - הפסדתן). למרות שאנחנו ממהרים להגיע לחלק התחתון של הנחל כמה שיותר מהר בגלל החום הצפוי איננו מוותרים על עצירה בבריכות שכוי. קצת אחרי עין כובס עוצרים לארוחת בוקר וממשיכים במרץ, אין ספק שיום חם לפנינו. לפני הצהריים אנחנו חוצים את כביש 85 וממשיכים לחלק התחתון של הנחל. החלק הזה אכן פחות מרשים וגם אין מים. אני מקפיץ את טול מחוף הים בתל-אביב (עונשו של מי שמפקיר פצועים בשטח) ומתאם איתה את שעת ההגעה. קצת לפני העמוד אנחנו משכשכים בבריכה יפהפיה ששרדה מהחורף וצ'אק מדגמן לסובבים. שעת ההגעה המוקדמת לכביש לחוקוק והעובדה שיש די זמן עד שטול תגיע משכנעת אותנו לגנוב עוד 4 קילומטרים מהשביל ולהמשיך עד לגינוסר. זה היה טיול קשה, יפה ומיוחד מאוד. היה מרגש לסיים אותו ולראות שהרבה אנשים טובים, משפחות עם ילדים וקבוצות מיטיבי לכת יוצאים לטייל. נזכרתי שוב עד כמה הארץ שלנו יפה ומיוחדת.
טיול 7 - 26.6.2010
פירצה מפתה בלוח המבחנים קראה לי לגנוב קטע נוסף מהשביל. למרות שפרסמתי הודעה מוקדמת בפייסבוק לא היו הרבה קופצים (אולי בגלל שהבטחתי טיפוס לארבל) אבל מי שכן הופיע זו אמא טבע שסידרה לנו סופ"ש עם יופי של מזג אוויר אחרי שבועות רבים של חמסין. ביום שישי בצהריים יצאנו טול, טלטול צ'אק ואני לכינרת. אל דאגה, אין בכוונתן של טל וטול ללכת מטר מיותר והן רק באו כדי להשתזף בכינרת. כך או כך, התמקמנו לפנות ערב בחוף הגולשים לא רחוק מכפר נחום. בפעם האחרונה שהיינו כאן עוד היה פה די נטוש אבל מאז פרצו שביל, שמו פחי זבל וארגנו שביל ירידה למים לתפארת. מיקמנו צ'יק-צ'אק את המאהל ופנינו להכין ארוחת ערב בדמות בשר על האש, טחינה תוצרת בית, סלט ותפו"א שיצאו לא רע בכלל וכמובן יין וקינוח. אמא טבע כאמור באמת איתנו הפעם וירח מלא המשתקף במלוא הדרו על המים משכנע את טול להפגין את יכולות המצלמה החדשה שלה. למרות ששנינו יודעים שזה לא יעזור לה, היא מנסה לשכנע אותי להשאיר את המסלול ליום אחר ולהשאר איתן מחר בחוף. התנומה של אחרי האוכל הופכת עד מהירה לכניסה לאוהל לשינה. החום משכנע אותי לצאת חזרה החוצה ואני מעביר את הלילה על המחצלת. גשם קל מעיר אותי לכסות את הציוד אבל הלילה עובר בסך הכל בסדר. בשעה מאוחרת יחסית אנחנו מתעוררים ואחרי רחצה זריזה בכינרת וארוחת בוקר קצרה אני מתארגן למסלול. טול מקפיצה אותי ואת צ'אק לגינוסר ואנחנו ממשיכים בדיוק מאיפה שעצרנו בפעם הקודמת. קצת לפני מגדל אנחנו עוברים ליד עין נון, בריכה יפה שבהחלט יכלה להיות אחלה חניון לילה. אני מקווה שמזג האויר ישאר כמות שהוא ומתפנק על מנגו טרי של בוקר מהמטע שבדרך, משמאל כבר רואים את הארבל. העלייה לכפר הבדויי חמאם מלווה בריח של נבלה מה שמזרז אותי להתחיל לטפס. העלייה בהחלט תלולה אבל הבטיחו שהיא לא ארוכה. כבר בעצירה הראשונה אני מבין כמה יפה הולך להיות למעלה. אחרי מנוחה קצרה אנחנו ממשיכים בטיפוס, בדרך נתקלים בכמה קבוצות תיירים קטנות. מתחיל להיות חם והעלייה הופכת יותר ויותר תלולה, מידי פעם צ'אק צריך עזרה קטנה במדרגות. עד מהירה אנחנו מגיעים למעלה והנוף פשוט משגע, צ'אק תראה איפשהו שם הבנות משתזפות - אין עם מי לדבר עד שלא יקבל מים. מנוחה קצרה מתחת לעץ החרוב שבפסגה ואנחנו ממשיכים במסלול דרך השדות של כפר חיטים. בלות הקש שאנחנו עוברים בהתחלה לא ממש עוזרות אבל שדה האבטיחים שבא מיד אחר-כך בהחלט אטרקטיבי ואנחנו מתענגים. עוד כמה קילומטרים של טיפוס מתון ולפני הצהריים אנחנו כבר בטבריה עילית, מחכים שהבנות יבואו לאסוף אותנו הביתה.
טיולים 8-9 - 22-23.4.2011
חרף אי אילו פערים בתכנית העבודה שאני עצמי גיבשתי להשלמת מטלות הסמסטר, החלטתי שאינני מוכן לוותר על טיול בחופשת הפסח (אתם אמרתם שחיים רק פעם אחת וחוץ מזה שהייתי זקוק נואשות לכמה ימים בלי סלולארי, בלי מחשב, בלי פייסבוק וגם אין כמו כמה עשרות קילומרים עם תיק על הגב כדי לסלק את כל המכאובים). צ'אק ואני סיכמנו שגם הפעם נאמץ את המודל הקבוע לפיו אנחנו מפרסמים את תכנית הטיול (מתי ולאן נוסעים, פרטי המסלול, מה צריך להביא וכו') ומי שירצה להצטרף כבר ידע כיצד להשיג אותנו. באופן מפתיע לטובה, החליטו הפעם קאמי ולורן לבית פרידברג, דנהל'ה והנוסע המתמיד אייל דוכובני להרים את הכפפה ולעלות איתנו צפונה.
ביום חמישי אחה"צ דנהל'ה ואני אספנו את המשתתפים מבתיהם ויצאנו לדרך לכיוון טבריה. למרות שגם הפעם לא ויתרנו על ארוחה (אמנם בלחמנייה של פסח) במקדונלדס, בחושך ראשון כבר מצאנו פינה נהדרת ביער 'שווייץ' כדי להעביר בה את הלילה. מדורה, תה ירוק עם עוגה, התארגנות קצרה (תוך כדי תפילה שלא ירד יותר מדי גשם בלילה) והולכים לישון. בלילה אכן ירד רק גשם קל (הדיון בארוחת הבוקר בין אם היה זה גשם של כמה שעות או גשם של כמה דקות מהווים מבחינתי הוכחה מספקת לכך שכולם ישנו באופן סביר, למעט אייל שכידוע זקוק ליום-יומיים הסתגלות) וכולם התעוררו די בקלות. מזג האויר נהדר ועד מהירה עומדת ארוחת בוקר לתפארת. אוכל, התארגנות קצרה ואני ודנהל'ה נוסעים להקפיץ את הרכב שלי לנקודת הסיום באתר ירדנית. כעבור חצי שעה לערך אנחנו יוצאים לדרך מתחנת הדלק מול הישוב מצפה. הליכה קצרה בתוך טבריה עילית ואנחנו נכנסים לשטח. הקצב בסה"כ טוב והנוף משגע. נוכח כיוון ההליכה המאוד ברור אני מוותר על הניווט ורק מקפיד להשאר על השבילים הראשיים ומדי פעם לראות את סימון השביל. עם ההגעה לכביש 7677 אני מבין שאנחנו אמנם לגמרי בכיוון אולם לא נמצאים על השביל הנכון (העשבייה של אחרי החורף כנראה הסתירה את אחד הסימונים ואני כאמור לא ממש עקבתי). הזלזול שלי יעלה לקבוצה בהמשך בצורך לחצות שדה קוצים לא כל-כך סימפטי (צריך להוסיף קצת עניין לא?!) אולם לאחריו אנחנו שוב על השביל, "דוהרים" לכיוון כינרת. בצהריים אנחנו מגיעים לבית הקברות של כינרת, שם פגשנו את אמא ואבא, שניצלו את החופש ליום טיול בצפון לארוחת צהריים משותפת. אחרי ארוחה, מנוחה וסיור קצר בקבריהם של מנהיגי ההתיישבות, רחל המשוררת ונעמי שמר אנחנו ממשיכים דרך בריכות הדגים הנטושות לנקודת הסיום בחניון אתר ירדנית. מחר צפוי לנו יום קשה ולכן אנחנו נפרדים כאן מהבנות. דנהל'ה ואני שוב מקפיצים את הרכב לנקודת הסיום, מארגנים את התיקים (הפעם באמת הכל על הגב), ואחרי שעה לערך הבנות יוצאו לכיוון מדינת תל-אביב, אייל ואני מנצלים את השעתיים שנותרו עד לחושך כדי להוריד כמה קילומטרים מהכמעט שלושים שעלינו לגמוע מחר. התחיל להחשיך ועדיין לא מצאנו מקום אטרקטיבי לישון. החלטנו לקחת סיכון ולהתקדם לתוך ואדי מחורץ וסבוך על-מנת למצוא נקודת לינה אטקרטיבית יותר. כשהשמש כמעט ירדה לגמרי מצאנו עצמינו רטובים למחצה, תחת מצוק של 15 מ' בקצה הערוץ ללא יכולת לראות מהיכן עולה השביל. המפה הראתה שהשביל בודאות ממשיך למעלה. למרות שתאורטית ניתן היה לפרוס אוהל המקום היה די מחורבן ולא נראה לי חכם להתמקם מתחת למצוק, ודאי שהסיכוי לגשם בלילה די גדול. אייל ניסה לטפס על הגדה המזרחית בלי התיק כדי לראות אם ניתן לעלות ואני בחנתי אפשרות לטפס מהצד השני. נוכחנו שעם קצת מאמץ נצליח להגיע למעלה והחלטנו להתקדם "דוך" דרומה עד לשביל 4X4 ולהתמקם בנקודה הראשונה שנמצא. העלייה לא הייתה קלה ואחריה הגיע שדה שיבולת מעורבת בקוצים בגובה מטר וחצי. דילגנו מעל גדר בקר ועד מהירה מצאנו עצמינו על השביל רטובים ומחייכים זה לזה. אייל מצא לנו נקודת לינה מעט מפחידה אבל משובחת בדמות חלל פתוח וחשוך בתוך קבוצת עצים. אחרי כמה דקות עמדו מדורה לתפארת וארוחת ערב מפנקת. כשסיימנו לבלוע השעה היתה אחרי עשר. אירגנו את הציוד, מיקמנו את האוהל והסכמנו שאין בעיה שמחר ירד גשם העיקר שהלילה יהיה יבש יחסית. נרדמנו. בסביבות שש התעוררנו לקול ציוץ מטורף של מאות ציפורים. מבט מעלה מגלה שאנחנו הלכה למעשה בצפארי. נוכח העובדה שמצפה לנו יום קשה החלטנו ללכת על ארוחת בוקר מושקעת (משהו חצי ישראלי חצי אינדיאני) שגם תתן לנו אנרגיה וגם תוריד קצת משקל מהתיקים. שבעים ושמחים ארגנו את התיקים ויצאנו לדרך, השמיים בישרו על כך שגשם זה רק עניין של זמן. לשמחתנו גילינו שאנחנו מרחק חמישים מטרים מהשביל והמשכנו להתקדם בקצב טוב. הגשם, הבוץ הדביק שהכביד מאוד על ההליכה והטיפוס למעלה אלות כמעט ומחקו לנו את החיוך מהפנים. בערך בסוף העלייה פסק הגשם (תודה באמת) ואחרי 2 מנוחות קצרות אנחנו ממשיכים. עד לעין אולם הדרך נוחה ולמעט הבוץ איננה קשה במיוחד. בסמוך למעיין וממול למחנה שהקימה קבוצת משפחות שהעבירה כאן את הימים האחרונים אנחנו עושים הפסקת עשר מכובדת. מזג האוויר השתפר ואין ברירה חייבים להמשיך. מכאן הדרך עדיין ארוכה אולם מרביתה במגמת ירידה וכבר יש פחות בוץ. בצהריים הרגליים כבר קצת עייפות מההליכה הארוכה ואנחנו מחליטים לנצל את השמש החמימה כדי לאוורר את הרגליים ולאכול ארוחת צהריים. אחרי אוכל וספק תנומה קלה אנחנו ממשיכים. בארבע אחה"צ כמתוכנן אנחנו בנקודת הסיום בצומת גזית.
טיולים 10-11 - 10-11.4.2014
שלוש שנים (!) לא הייתי על "השביל". במהלך התקופה הלכתי מאות קילומטרים עם תלמידים ובכל מיני פרוייקטים, בכל רחבי הארץ, על השביל ומחוצה לו, אבל במסגרת "פרויקט השביל" - אפעס!!! רק כשקראתי את הפוסט הקודם לקראת כתיבת שורות אלה הבנתי כמה זמן עבר מאז הקטע הקודם, כלומר מאז הגענו אייל ואני למרגלות הר תבור. נכון, היו אלה שנים עמוסות וההכנה לישראמן דרשה ממני לא מעט זמן אבל שלוש שנים?!! ואם לא די בכך, העובדה שכיבוש התבור הפך למסע המסורתי של שכבת ז' בבית הספר שלנו היתה כמו אצבע בעין עבורי בכל פעם שירדנו (5-6 פעמים בשלוש השנים האחרונות) מההר אחרי יום מסע מפרך ובמקום להמשיך במסלול עלינו על האוטובוס הביתה עייפים אך מרוצים. כך הפך הר תבור למאין עצם בגרון של פרויקט השביל. אי לכך ובהתאם לזאת החלטתי שבפסח הזה לא משנה מה אני שובר את מנחוס התבור!!! טול היתה עסוקה בעבודה ולאייל הודעתי מאוחר מדי כך שנותרתי לגמרי לבדי לבדי לבדי. תכננתי להספיק לפחות 3-4 קטעים אבל הוזכרתי שבשבת יש בר מצווה חובה וכבר ראיתי איך גם הפעם עצם התבור נותרת בעינה. אבל החלטה זו החלטה ולכן בהברקה של רגע (וכמה סמסים) הצלחתי לנצל את סיור ההכנה למסע של שכבה ט' שצפוי בחודש הבא כדי לעלות צפונה עם גיל מצוקי יעלים. היות וזו הפעם הראשונה שאני מתארח בגיל-מוביל השתדלתי להיות מנומס וגם צ'ארלי נשאר בבית. התרמיל נותר יחסית מוכן מהמסע במדבר יהודה ורק נשאר לי לבדוק את הציוד, להתארגן על אוכל ולמלא מים. על הבוקר תפסתי רכבת ובשמונה וקצת נחתתי בראש העין צפון, נקודת החבירה לגיל. אחרי כמה שעות די יעילות וכמה שיחות מיהנות על החיים ושאר עניינים סימנו וי על רוב השאלות הפתוחות לקראת המסע של הטט'ים ופנינו להתרכז בדבר האמיתי. גיל התעקש בטובו לעשות סיבוב קטן ולהעביר אותי בביטחה את המחלף החדש בצומת גולני. התפצלנו נוכח פרצופו המשתומם אודות המג'נון שזה הרגע ירד מהרכב. אחרי כמה דקות בתחנה משאית זעירה לבנה הגיבה לתנועת היד שלי ומחמוד הנהג שהיה בדרכו הביתה (מסתבר שהוא גר בלוד ממש לידי) הסכים לזרוק אותי בכניסה לשיבלי. הצומת היה עמוס בקבוצות של הנוער העובד והלומד שהיו בטיול פסח. השעה היתה כבר די מאוחרת וקיוויתי לא להתעכב יותר מדי. אחרי כמה דקות הצלחתי לתפוס טרמפ למרכז הכפר עם בחור מקומי שהתעקש שהשביל עובר ליד הבית שלו ולא מערבה יותר כפי שזכרתי מהפעם הקודמת. מסתבר שזכרתי נכון אולם מה שלא זכרתי זה כמה רחוקה הנקודה בה השביל חוצה את הכביש המרכזי של הכפר וממשיך צפונה לחורשת אלוני קשת. עוד בטרם התחלתי את המסלול נאלצתי ללכת שניים וחצי ק"מ על הכביש. על רקע קולות אוי אוי אוי הצמיות תיקתקתי את הקטע הזה עד שזיהיתי את סימון השביל מימין. פניתי צפונה לכיוון דבוריה, לא לפני שיחת הרגעה עם טול וטקס כיבוי הטלפון. עד מהרה הגיע הרגע לו חיכיתי - שקט שהדבר היחיד שהפר אותו היתה הרוח ששרקה בין עצי האורן. בקושי הספקתי להנות מהשקט ונפלתי על המחנה הנודד של החברה מהנוער העובד והלומד. המשכתי ללכת עוד מספיק כדי לא לשמוע את רעש הילדים והמוסיקה ועצרתי לארוחת צהריים זריזה. העלייה להר דבורה היתה יפה ורגועה. בדרך נתקלתי בקבוצה לא קטנה של נערות (היה איתם נער אחד שסחב סיר גדול) שניצלו את חופשת פסח כדי ללכת קטע נכבד מהחלק הצפוני של השביל - תהיתי אם אי פעם גם התלמידים שלי יצאו כך סתם לטייל לבד, הכל על הגב בלי שום תנועת נוער או קבוצה מאורגנת, פשוט לטייל עם חברים - ובעוד כמה "שביליסטים". אחה"צ הגעתי לכביש המקיף את הר יונה. התחיל להיות קצת קריר ושמחתי שלא השארתי את מעיל הרוח בבית. הירידה למשהד היתה די מהירה. התלבטתי אם לחפש מקום לישון לפני הכפר אבל הכל היה רועש ולא מספיק אטרקטיבי. שעון הקיץ שכנע אותי לחצות את הכפר ולנסות את מזלי בהמשך המסלול, שמחתי גם שאספיק לנגוס קצת מהמסלול של מחר כי בכל זאת יום שישי ועוד צריך להספיק לחזור הביתה. למרות התיאורים המרשימים בספר, משהד התברר ככפר די מבאס - קיוויתי למצוא על המסלול איזה קפה שווה עם בקלאווה ליד או איזו פיתה חמה ואוטנטית אך נאלצתי להסתפק בבקבוק מים במכולת המקומית. מיהרתי אל תוך החורש כדי להספיק למצוא מקום לישון ולבשל את ארוחת הערב לפני רדת החשיכה. אחרי קילומטר בערך החלטתי להתמקם בקרחת יער נחמדה. הרתחתי מים לאורז ומיקמתי את האוהל (בשלב זה כבר היה אפילו קריר וממש שמחתי שלא ויתרתי עליו). באור אחרון הספקתי לאכול ולארגן את הציוד למחר וצללתי לתוך שק השינה. רעש החקלאים והפרות העיר אותי עוד לפני השעון המעורר. החלטתי לוותר על הדייסה המסורתית ולהסתפק בפינג'אן תה (מרווה מפארק הירדן וזוטא מהדרך), שאריות גלילית וכמה אגוזים ולצאת לדרך. מזג האויר היה מושלם והמסלול המה רוכבי אפניים. עוד לפני ארוחת הבוקר הגעתי לקבר רבי יהודה הנשיא הסמוך לציפורי. בשלב זה התרמיל כבר היה קליל יחסית והייתי מוכן ומזומן לטפס ל'מצפה ריש לקיש'* ולבראנצ' צנוע וקפה על רקע מאגר אשכול ויער הסוללים. אחרי מנוחה קצרה התגלגלתי לכיוון צומת המוביל ועוד לפני הצהריים הגעתי לסיום הקטע שהגדרתי -סה"כ 27 ק"מ בפחות משני חצאי ימים, בהחלט לא רע. מנחוס התבור הוסר וכל שנותר לי זה לתפוס אוטובוס או טרמפ לכיוון מודיעין ומה יותר טוב משני צדיקים שנוסעים דרך כביש 6 לבן שמן?!!!!!!
ישששששששש א ל ו ה י ם :-) איזה כיף.
* שמעון ריש לקיש היה מחשובי האמוראים ויריבו הגדול של רבי יהודה הנשיא.
