במאמר המערכת שפורסם היום בעיתון 'הארץ', נטען כי שלילת שלוש מזכויותיה של ח"כ חנין זועבי, אשר נטלה חלק במשט לעזה, על-ידי המליאה מעוררת דאגה ופוגעת בחופש הביטוי ובדמוקרטיה.מעברה של ח"כ זועבי על החוק ("אם הם סבורים שחנין זועבי עברה על החוק") לא נובעת בעיני מאמירותיה הקיצוניות והמקוממות, אלא מהשתתפותה הפעילה במשט אשר ממשלת ישראל החליטה שאיננו לגיטימי ולא יתאפשר לו להכנס למים הטריטוריאליים של המדינה. הגם שאני סבור שגם לחופש הביטוי (שהוא ערך חשוב ואני גאה להיות שייך למדינה שמאפשרת לחנין זועבי, אחמד טיבי וחבריהם לומר את דברם מחד ולמיכאל בן-ארי, אריה אלדד וחבריהם לומר את דברם מאידך) יש גבול -כשם שלא לגיטימי בעיני שאיש ציבור יאמר: "מוות לערבים" כך לא לגיטימי בעיניי שאיש ציבור (ערבי/חרדי או פציפיסט) יאמר אמירות קיצוניות כנגד המדינה וקיומה, יש הבדל בין להגיד לבין לעשות. אם חנין זועבי הייתה נואמת בהפגנה או עצרת כנגד מדיניות הממשלה ופעולת צה"ל, היה הדבר יותר מלגיטימי אולם ברגע שהתקבלה החלטה רשמית של הממשלה אודות המשט אסור היה לה כחברת כנסת לעלות על הסיפון. ערביי ישראל הם אזרחים שווי זכויות והם מחזיקים בתעודת זהות כחולה מתוקף החוק אולם כאזרחים, יש להם גם חובות ולכן הם (ודאי לא אנשי הציבור שבהם) לא יכולים לנסוע ללוב (כמו שאני לא יכול לנסוע לאכול חומוס בדמשק) ולא יכולים ליטול חלק במשט לעזה.
הקישור למאמר המלא ב'הארץ':
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1179804.html
