כל ספורטאי חובב, ודאי מי שעוסק בספורט סבולת, יודע שהדבר הקשה ביותר הוא להתמיד באימונים - לקום לפנות בוקר לאימון ריצה או רכיבה או לגרור עצמך לקאנטרי בסוף יום עבודה ארוך לאימון בבריכה או בחדר הכושר. ליאור קורא לזה "לחטוב עצים ולשאוב מים", אני הקטן מעדיף את "אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה אלא מכוח התמדתה".
בעניין זה כבר כתבתי כאן בעבר על היתרונות שבהצטרפות לקבוצה. את הפוסט הזה ברצוני להקדיש ליתרונות בשילוב תחרויות בתכנית האימונים (בדרך לתחרות המטרה או סתם לשם הגיוון) או מה שמכנים אצלינו: "מירוץ C - אימון עם מספר חזה".
כחלק מתכנית ההכנה למרתון טבריה, השתתפתי בשבועות האחרונים יחד עם שאר חברי הקבוצה בארבע תחרויות כאלה - 2 ריצות שטח ארוכות, בהרי ירושלים ובחלק המזרחי של הירקון; 15 ק"מ במירוץ 'אייל' ו-10 ק"מ במירוץ 'עלם' בחולון. לכל אחת מן התחרויות הוסיף אריאל חימום ארוך ושחרור שהביאו אותנו למרחק הנדרש באותו אימון. תמיד שילבתי תחרויות בתכנית האימונים שלי אולם לא באופן סדור ומובנה כמו השנה. ארבעת "תחריות" ההכנה הפכו אותי לספורטאי טוב יותר ואפשרו לי לתרגל מספר אלמנטים קריטיים לקראת המרתון שרובם קיימים לכאורה בכל אימון אבל אין מה לעשות - זה לא אותו הדבר:
אז מה אתם אומרים - נתראה בחצי מרתון בית שאן?!
 |
| Zone-3 במירוץ אייל |
כחלק מתכנית ההכנה למרתון טבריה, השתתפתי בשבועות האחרונים יחד עם שאר חברי הקבוצה בארבע תחרויות כאלה - 2 ריצות שטח ארוכות, בהרי ירושלים ובחלק המזרחי של הירקון; 15 ק"מ במירוץ 'אייל' ו-10 ק"מ במירוץ 'עלם' בחולון. לכל אחת מן התחרויות הוסיף אריאל חימום ארוך ושחרור שהביאו אותנו למרחק הנדרש באותו אימון. תמיד שילבתי תחרויות בתכנית האימונים שלי אולם לא באופן סדור ומובנה כמו השנה. ארבעת "תחריות" ההכנה הפכו אותי לספורטאי טוב יותר ואפשרו לי לתרגל מספר אלמנטים קריטיים לקראת המרתון שרובם קיימים לכאורה בכל אימון אבל אין מה לעשות - זה לא אותו הדבר:
- הליך הרישום - אתה אחראי להרשם לתחרות על-פי לוחות הזמנים של המארגנים, לעקוב אחר ההנחיות המעודכנות למשתתפים, לאסוף את ערכת המשתתף, להכיר את הוראות ההגעה וכיו"ב. למי שחבר בקבוצה, ודאי כזו מאורגנת כמו שלנו, לא אחת המסגרת הקבוצתית מסייעת רבות בעניין אבל בסופו של דבר האחריות כולה עליך. זה המקום לציין את החיסרון הכמעט יחיד של האימון עם מספר חזה - הוא עולה כסף (אמנם הסכומים לא גבוהים ומתגמדים ביחס ליתרונות אבל גם זה שיקול). גם כאן ברוב המקרים מסגרת קבוצתית מאפשרת לקבל קוד הנחה.
- הכנת ציוד - ערב כל אימון יש לי את הטקס הקצר של הכנת הבגדים, בדיקת הציוד, ארגון התזונה (לפני, תו"כ ואחרי האימון) וכיו"ב אבל בין אם ארצה ובין אם לא לקראת עמידה על קו הזינוק אני מקפיד עוד יותר.
- בוקר התחרות - מבחן אמת לתכנון וניהול הזמנים (השכמה, אוכל ושתייה, שירותים, חימום, התארגנות ושוב שירותים :-) כאשר באימון עם מספר חזה נכנסים אלמנטים של התרגשות ולעתים אי ודאות שצריך לנהל אותם.
- אימון עם מספר חזה - מה קורה לי (בעיקר מנטאלית) כשיש לי מספר חזה על החולצה...? איך אני מתמודד עם הנטייה של הרוב לפתוח חזק מדי ואז להתפרק? איך אני מצליח להקפיד על ניהול העומסים ולעמוד ביעדי הדופק גם כשקל וגם כשקשה על פי תכנית האימון/מירוץ, איך אני מתמודד כשהבטן אומרת שהיא רעבה למרות שאני יודע שאין סיבה, עונה לה בראש וממשיך הלאה עד שיעבור, איך אני נותן עוד טיפה כשמותר גם כשהרגליים והנשימה אומרות שאי אפשר... בדרך לחניה אחרי מירוץ אייל ליאור שאל אותי איך היה? עניתי "מושלם" ולא כי רצתי הכי חזק שיכלתי אלא כי עמדתי בתכנית. קודם כל החלטתי לא לרוץ All Out למרות רצון מאוד גדול שהיה לי לראות "מה אני שווה" אחרי חודשיים וחצי של אימונים. התחלתי רגוע והצלחתי להחזיק את עצמי למרות כל האדרנלין במירוץ הנהדר הזה ואפילו כמעט והצלחתי להתעלם מכל הזקנות שעקפו אותי בקילומטרים הראשונים ולהשאר בדופק שהוגדר. הגעתי מוכן לעלייה - בראש, בנשימה וברגליים וכשמותר היה להגביר נותר לי כל מה שצריך כדי לסיים חזק ואפילו בתוצאה יפה.
- מבחן אמת לביגוד, נעליים וציוד (הכל יושב טוב, אין כאבים, שפשופים...) כולל תזונה (מה אני לוקח עליי ועל מה אני בונה בתחנות ההזנה ואיך זה מרגיש..).
- ה-"Event" - אחרי כל העניינים הטכניים מגיע אחד היתרונות הכי גדולים מבחינתי באימון עם מספר חזה. אנחנו רצים, שוחים ורוכבים (או כל דבר אחר שתבחרו לעשות) כי זה כיף, כדי להיות בריאים וכדי להוציא מעצמינו קצת יותר. לא פשוט לקום לרוץ מדי בוקר על המדרכה מסביב לבית. ה-"Event" שיש בתחרות (הנוף, המוזיקה, החברים, התמונות ולא אחת גם המטרה הראויה דוגמת רכיבת בית השאנטי או מירוץ עלם) נותן מוטיבציה ומסייע להתמיד.
 |
| מירוץ 'עלם' בחולון |
אז מה אתם אומרים - נתראה בחצי מרתון בית שאן?!
