"עשה למען שמך" – תובנות מליל סליחות שכבתי

יש האומרים  שהספרדים קמים במשך כל חודש 'אלול' לסליחות, לעומת השבוע בלבד של האשכנזים, כדי לפצות על הקטניות שאכלו בפסח, נו מילא. כך או כך החלטנו, חברי לצוות השכבה ואנכי, להשקים קום ולהגיע עם התלמידים בליל הסליחות האחרון לפני יום כיפור לבית הכנסת הגדול בבאר-יעקב.

לתלמידים אומר כי בימי חול מרבים אנו לעסוק ב"מה" וב"איך". הלילה, למרות שב'עשרת ימי תשובה' יש הרבה מה ואיך עצרנו, בפעם השנייה השנה, לעסוק ב"למה" שלנו. במדינת ישראל אין הפרדה בין דת למדינה. יש לכך חסרונות רבים אולם היתרון הגדול ביותר שחילוני שכמותי מוצא הינו הסיפור שלנו ושל הארץ הזו. אוסף חיבורים אינסופי בין לוח שנה וסיפור של עם ושל ארץ. ה-"למה" שלנו. בהשאלה מהפסוק שצד את עיני במיוחד הלילה אומר שכדי שימשיך שמנו להתקיים עלינו לעשות – עלינו לספר את הסיפור.

לאלו מכם ששואלים: "מדוע היה צריך לקום בשתיים וחצי לפנות בוקר בשביל זה ואי אפשר היה לשאול "למה" בכיתה?" אענה כפי שאענה תמיד במקרים מסוג זה - רצינו שתרגישו! אפשר להשמיע בכיתה הקלטה של "אדון הסליחות", להדגים תקיעה בשופר ולספר על קולו מרטיט הלב של החזן אולם אני סמוך ובטוח שכל אלה מיותרים עכשיו ומקווה שהצלחתם להתרגש מכל אלה הלילה לפחות כמוני . עתה, אחרי שהבנתם (ומי שעדיין חש שלא מספיק שימשיך לברר) וחוויתם, יחשוב כל אחד מכם האם היתה זו עבורו חוויה חד-פעמית, משמעותית יותר או פחות או שמא יבחר לאמץ מנהג זה דרך קבע.

אדוני הסליחות

חברי המורים ודאי שמו לב כי לא היה ולו תלמיד אחד אשר הפגין חוסר משמעת. ללמדנו שכשיש כבוד למקום בו אתה נמצא וכשיש משמעות אז יש משמעת. יתירה מכך, התרגשתי לשמוע את תלמידנו שרים במקהלה, בפאתוס אדיר ובתאום מושלם וחלקם הלא מבוטל אף אוזרים אומץ לעמוד מול הקהל, איש איש מפייט בתורו כחתן בר מצווה בהפטרתו לקול תשובת המתפלללים. חדי העין שבינינו ודאי הבחינו כי מרביתם של אלו שעשו כן בביטחון ובכישרון לא בהכרח היו אלה שהוגדרו על-ידי בית-הספר היסודי כ"תלמידים טובים".

לסיום, ברצוני להודות לרב יעקב, איש חינוך (!) יקר שדי לי בסיפוריהם של נערי הישוב אודותיו כדי לדעת עד כמה ולצוות בית-הכנסת על ארגון האירוע, לרחלי, רכזת שכבת ח' על הלקחים מהשנה שעברה, לאבי שלו והנהגת ההורים השכבתית על התמיכה, למש"צים שבחרו לקחת חלק ועל הדרך גם לוודא שהתלמידים הצעירים יגיעו הביתה בשלום בהנחייתה של עופרה רכזת הזהירות בדרכים, לתלמידים על שיתוף הפעולה וכמובן לצוות השכבה על ההובלה שאינה מובנת מאליה בשעה זו של היממה.

גמר חתימה טובה!