אחת הקלישאות המככבות בקרב חובבי הכדורגל לצד "כדורגל משחקים 90 דקות" לדרבי חוקים משלו"... היא ש"בכדורגל אין מגיע...". למי שפחות מתמצא אוסיף שהקלישאה באה לתאר את הדבר היחיד שמשנה - מבחן התוצאה (לא משנה כמה היית טוב, כמה השקעת, לכמה הזדמנויות הגעת, איזו טעות איומה עשה השופט...) או במילים אחרות: "אף אחד לא זוכר את הסגן של בר-כוכבא"; תוצאות לא תירוצים וכיו"ב. זה כל-כך חזק העניין הזה שזה פשוט מדהים לראות איך פרשנים בתקשורת הכתובה והמשודרת (וכמובן אנחנו האוהדים) משנים את דבריהם מקצה לקצה על-פי תוצאת המשחק. כך הפכו את הפועל למינימום ברצלונה אחרי ה-4-1 עם מכבי חיפה בשבוע שעבר (שיכול היה להיות בקלות גם 2-1 או 3-2 אבל תודו שהגיע לנו לנצח :->) וכך הפכו את ה-1-0 של בית"ר אתמול לטרגדיה. זה כמובן מה שכל-כך יפה במשחק הזה שבשנייה אחת אתה יכול ליפול מאיגרא רמה לבירה עמיקתא וההיפך.
למרות שאני מקפיד שלא לדבר לפני משחקים מנימוקי מנחוס, למי שכבר שואל אותי לפני משחק מה תהיה התוצאה אני עונה בפשטות: "נהיה טובים ננצח לא נהיה טובים נפסיד", למרות שכאמור זה לא תמיד ככה. אתמול לא הגיע להפועל לנצח, יותר נכון הגיע לה להפסיד. מעבר לעובדה שאני סבור שחשוב להפסיד מדי פעם (כדי שאנחנו האוהדים נעריך את טעמו המתוק של הניצחון ושהשחקנים לא ירימו את האף יותר מידי) אומר בהמשך לרצף הפוסטים מסוף העונה שעברה ומתחילת העונה הנוכחית שאני מאוד מתרגש מהעובדה שהפסד 1-0 של הפועל בטדי נחשב ל"סנסציה".
אסיים במה שכתבתי אתמול בערב לבן-דודי הצהוב והאהוב, שכמובן לא פספס הזדמנות לזרות מלח על פצעיי (ועוד אחרי שלא הצקתי לו יותר מידי אחרי ההשפלות של מכקי באשקלון ובעכו-בושה! איך שאתם נראים, 100 מיליון עאלק): לא משנה מה יקרה מעתה והלאה לי כבר יש מספיק מה לספר לנכדים - ראיתי בחיי 4 אליפויות ומשהו כמו 5 גביעים (מתוכם 2 דאבלים), הייתי עד לשני מסעות קסומים באירופה (עד עכשיו לא מבינים למה הסמ"פ בבית-לחם מחזל"ש הקפצה מבלי שאפילו יצא מחדר האוכל - הפועל מובילה 2:1 על פארמה יא מפגרים!), לקחנו אליפות בטדי, הפועל הנוכחית היא אחת הקבוצות הטובות של הפועל בכל הזמנים (או כמו שהתלמידים שלי אומרים: "אם לא ה...") והאמת שאני קונה הפסד 1-0 לבית"ר פעם בשנתיים-שלוש ובדרבי אפילו הקהל של מכבי כבר לא זוכר מתי הפסדנו (טפו טפו טפו).
