מליארדי מילים כבר נכתבו ונאמרו אודות חשיבותה של הפעילות הגופנית וסגולותיה ולכן לא אכביר במילים בנושא, למעט 2 טיפים והמלצות: ראשית, חשוב מאוד למצוא ענף ספורט שאתם אוהבים ומתחברים אליו והכי חשוב מאתגר ושאינו משעמם אתכם, כדי שתוכלו להתמיד. היות ואף אחד מאתנו כבר לא יהיה אלוף העולם, אני אף ממליץ לעסוק במספר ענפים ולהחליף בינהם לפי מצב הרוח (לא כל שבוע כמובן כדי שניתן יהיה בכל זאת להשתפר). אני לדוגמא, בחרתי בטריאתלון המשלב 3 ענפים (שחייה, אפניים וריצה) ובשנים האחרונות התחלתי לעסוק גם ביוגה וטיפוס מצוקים. היו תקופות בהן הייתי כמעט כל יום בסטודיו ויצאתי לטפס כמעט כל סוף שבוע (בעוד האפניים מעלים אבק על המרפסת) ואילו לאחרונה חזרתי לטריאתלון ולא נגעתי ברתמת הטיפוס כבר חודשים. באשר לכמה לעשות, יודעי דבר טוענים שיש לבצע לפחות 4 שעות של פעילות אירובית בשבוע (פוקר לא תופס) לצד פעילות המחזקת את השלד והשרירים ופעילות המשפרת את הגמישות. מנסיוני זה אכן הרף המינימאלי האפקטיבי אולם עדיף כמובן לעשות קצת פחות מזה מאשר לא לעשות בכלל. אני ממליץ לשלב בין 2 תחומים אשר משלבים פעילות אירובית וחיזוק, לדוגמא: ספיניג ויוגה; כדורגל עם חברים וחדר כושר; ריצה ופילאטיס וכד'.הטיפים תפסו קצת יותר מקום ממה שתכננתי אבל ברצוני להקדיש את הפוסט הנוכחי ליתרונות שבהצטרפות לקבוצה.
אחרי שהסכמנו על חשיבות הפעילות הגופנית, מה וכמה לעשות, ברצוני להמליץ בחום לא להתאמן רק לבד אלא לבצע לפחות חלק מהפעילות בקבוצה (סטודיו, קבוצת ריצה, כדורסל עם חברים וכיו"ב). לאימון בקבוצה שלושה יתרונות מרכזיים:
האחד, הקבוצה עוזרת לנו לשמור על מוטיבציה להתאמן ולא לוותר לעצמנו על ביצוע אימון בבוקר קריר או אחרי יום עבודה עמוס. אלוף במיל' יורם יאיר (ייה), שהיה מפקד חטיבת הצנחנים במלחמת לבנון הראשונה, טען פעם בהרצאה שמה שגורם ללוחם לקום ולהסתער נוכח פני אויב היא למרבה הפלא (או שלא) הבושה. לא "אהבת הארץ", לא החברים ולא המפקד - הבושה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, העקרון בהשתייכות לקבוצה די דומה ("איפה היית אתמול באימון...? מה, לא התעוררת הבוקר...?"). השני, הקבוצה מדרבנת אותנו בד"כ לבצע אימון יותר עצים ממה שהיינו מבצעים אם היינו מתאמנים לבד. גם יצר התחרות בין חברי הקבוצה משחק כאן תפקיד וגם העידוד אחד את השני. השלישי, הינו רכישת ידע ומקצועיות. ראשית, קבוצה מסודרת מאומנת בד"כ על-ידי מאמן או מדריך מוסמך, אשר יכול לתת דגשים מקצועיים שישרתו אתכם גם באימונים האישיים ויוודא שאתם מתאמנים כהלכה. שנית, לפחות חלק מחברי הקבוצה ודאי מנוסים יותר מכם באותו ענף וגם איתם ניתן להתייעץ בנושאים שונים דוגמת ציוד, שיטות אימון ושאלות אחרות המטרידות אתכם (חשוב רק לבדוק ולהטיל ספק באמירות לא מבוססות, הן מפני שמה שמתאים לאחד לא מתאים לאחר והן כי קיימים בכל תחום הרבה מיתוסים והמצאות).
למרות כל האמור לעיל לאימון בקבוצה 3 חסרונות מרכזיים: האחד, הוא המחיר שכן פעילות במסגרת קבוצה/סטודיו עשויה להגיע למאות שקלים בחודש. ניתן לראות זאת גם כיתרון כי באופן פסיכולוגי ברגע שאנחנו משלמים אנחנו מוותרים על האימון פחות בקלות. השני, הוא שבקבוצה אתם עשויים לקבל פחות תשומת לב אישית (מאשר באימון עם מאמן/מדריך אישי למשל) ותוכן האימון מותאם לרמה והמטרות הממוצעים של חברי הקבוצה ואיננו בהכרח מותאם למטרות שלכם או לנושאים הספציפיים שאתם צריכים ורוצים לשפר. השלישי, הוא שהאימון הקבוצתי מתקיים בזמן ובמקום קבועים בד"כ ולא מתחשב באילוצים האישיים שלכם (עומס בעבודה, טיול, מחלה/פציעה וכיו"ב) לסיכום, אני ממליץ לשלב בין אימונים אישיים (לבד או מי שיכול להרשות לעצמו עם מאמן) לבין 2-3 אימונים קבוצתיים בשבוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה